כמה פעמים שמעתם את עצמכם מצהירים בייאוש ובכעס: "אבל מה אני יכול לעשות?", "לא משנה כמה פעמים אני מנסה להסביר לו – שום דבר לא עוזר!"
לרוב זה קורה מול הורינו, בני-זוגנו וילדינו, אך לא אחת גם מול הבוס, עמיתים לעבודה וחברים; אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים "כן" במקום בו אנו רוצים לומר "לא", סופגים יחס לא הוגן וחשים מנוצלים. הסיבה לכך היא אי-הצבת גבולות ברורים הקובעים מה אסור ומה מותר במרחב שלנו וכיצד ראוי להתנהג אלינו.
לעיתים אנו חשים כאילו הקרקע נשמטה מתחת לרגלינו ותהום עמוקה נפערה בתוכנו. זה יכול לקרות כתוצאה מנסיבות מכאיבות כגון פרידה, פיטורין או געגוע לאדם שאיננו עוד, סתם באמצע יום בהיר כשמסביב הכל נראה בסדר אך הכמיהה למה שעדיין לא השגנו אינה מניחה לנו, כשנראה ששום דבר לא מסתדר, ואפילו רק כתוצאה מהמחשבה "מה יהיה אם…?" שמכווצת את הבטן בפחד. להמשיך לקרוא
המילים הבאות הן חלק ממשהו שכתבתי על עצמי רק ב-2008:
"כולם שונאים אותי ומרגישים חרא לידי, אני ביקורתית, רעה ומגעילה, אם אגלה מי אני ילעגו לי וירחמו עלי.
אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי כי האנרגיות השליליות שלי מרחיקות את כולם.
אני חושבת שאני יותר טובה מכולם ושופטת אחרים בלי חשבון – שמנים, מכוערים, טיפשים – ובעצם מוחקת אותם בכדי לנסות לא להרגיש כל-כך חסרת ערך ומושפלת. ומצד שני מקנאה כל-כך באחרים, מנסה למצוא בהם פגמים ומתכווצת כשאומרים עליהם משהו טוב.
האם זו המציאות או שאני חיה בחלום בלהות?"
שנים רבות אכן חייתי בחלום בלהות. מה שכתבתי פה הוא רק מדגם מהשתפכות מזעזעת שלי על עצמי המייצגת את מה שבאמת הרגשתי במשך שנים. עצוב, לא? אך אל דאגה, אני כבר רחוקה מלהרגיש כך. כשאני מביטה על אותה תקופה, ועוד יותר על השנים שקדמו לה, אני מרגישה כאילו הייתי אדם אחר שחי במציאות אחרת. עם זאת, רבים מדי, בין אם הם מודים בכך או שלא, עדיין חיים עם אותן תחושות איומות בתוכם.
הסוד לשינוי שאני חוויתי מתבסס על שני עקרונות יסוד שהם הבסיס ל-ה-כ-ל! להמשיך לקרוא
פעמים רבות אנו מתקשים להעביר מסר לאנשים בחיינו או לילדינו. זה עלול לסחוט אותנו רגשית, לעורר כעס ותסכול. בספרה המקסים "מה לימד אותי שאמו הלוויתן על החיים, על אהבה ועל נישואים" מציעה המחברת איימי סאתרלנד דרכים ליישם טכניקות מעולם אילוף בעלי החיים על החיה האנושית. אחת הטכניקות היעילות ביותר עליהן היא מספרת היא LRS -
Least Reinforcing Secnario או "התרחיש הכי פחות מתגמל".
מתוך הספר:
"לדברי המאלפת כאשר הדולפין עושה משהו רע – למשל, מתיז מים כשהתבקש לנוסף בסנפיר הגב שלו – היא אינה מנידה עפעף. היא עומדת דומם כמה שניות כשמבעה ריק. היא אינה מזעיפה פנים או פולטת אנחה וממשיכה באילוף. הרעיון הוא שכל תגובה, חיובית או שלילית, עשויה לתדלק את ההתנהגות. כאשר ההתנהגות אינה מניבה תגובה, היא בדרך כלל דועכת.
אומרים שלסלוח זה קשה, שזה דורש גדלות נפש, שאפשר לסלוח אבל לא לשכוח. למה בעצם לסלוח למישהו שפגע בי, שעשה דבר נורא? ואיך ניתן לסלוח באמת?
סליחה לאחר
כאשר מישהו פוגע בנו הכעס, העלבון והפגיעה הן תגובות טבעיות ואוטומטיות. אך כאשר אנו נושאים כעס וטינה במשך שנים, יש בכך בחירה ורווח אישי. שכן הטינה מחזקת. היא הופכת את האחר לטועה ואותי לצודקת, אותו לרע ואותי לטובה, אותו לאדם נחות ואותי לאדם נעלה. בעיני החשיבה, כשאני כועסת על מישהו שפגע בי, אף אם רק בליבי, אני פוגעת בו חזרה בצורה כלשהי.
תגובתיות יתר, אותה ניתן לכנות לעיתים גם 'שלשול מילולי', הינה אחד מגוזלי האנרגיה ומלהיטי המריבה הבולטים בחברתנו. היא מושרשת תרבותית, כה מוטמעת עד שהינה אוטומטית, ופעמים רבות מחוזקת על-ידי צידוק חברתי שאומר דברים כגון: "אני לא מוכן לצאת פראייר", "מגיע לו" או "מה, אני לא צודקת?".
אי-תגובתיות מנגד הינה מפתח קסום לשקט פנימי ולטרנספורמציה עמוקה ומיידית במערכות יחסים, ופתרון פלא לסכסוכים וחילופי מהלומות מילוליות. להמשיך לקרוא
רוב האנשים אוהבים להעיד על עצמם שהם פועלים על פי השכל ולא על פי הרגש, שכן תרבותית זה נחשב כחולשה לפעול על פי הרגש.
אך אם אותם אנשים יתחילו להבין מיהו השכל ה"ראציונלי" שמניע אותם, הם יגלו שאינו ראציונלי כלל. "הזוי" (מלשון הזייה) תהיה המילה המתאימה יותר לתאר את הדרך בה הוא פועל. בכדי להבהיר למה אני מתכוונת קראו את הפסקה הבאה מתוך ספרה של ג'יין רוברטס "הגישה הקסומה":
"כאשר משתמשים באינטלקט כראוי, הוא חושב על מטרה ובאופן אוטומטי מכוון את הגוף כלפיה, אוטומטית מצטרפים למאמץ גם הכוחות הפנימיים שהאינטלקט אינו ער להם, כך שכל הכוחות פועלים יחדיו לקראת הגשמת המטרה.
כאשר משתמשים באינטלקט שלא כראוי, זה כאילו שהאינטלקט מרגיש שהוא חייב להבין בדיוק כיצד להשיג את המטרה ולכוון את כל התהליכים הפנימיים. כאשר מערכת אמונות אירונית זו, והשליליות שהיא חלק בלתי נמנע ממה שנקרא "השכל הראציונלי" תופסות שלטון, זה כאילו שהאדם רואה את המטרה, אבל במקום לכוון את מאמציו להצלחה הוא בודק את כל האפשרויות בהן יוכל להיכשל. להמשיך לקרוא
כשאני אומרת "לעשות אהבה עם עצמך" איני מתכוונת למה שכביכול עשוי להשתמע ממילים אלו. אני מתכוונת לכך שבמקום לטחון את עצמי על כשלונותיי, על כמה שאיני מוצלחת ולדוש ב"מה יהיה?", כפי שנהגתי תכופות בעבר, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכמה אני מרוצה מעצמי ומעריכה את עצמי, משחזרת רגעים של עוצמה והנאה, רגעים שהצחיקו אותי, אינטראקציה נעימה עם בני משפחה וחברים או סתם מרגישה ברת מזל על מה שבחיי.
מושג זה מתקשר לשאלה: "איך לאהוב את עצמי ולפרגן לעצמי?"
בניגוד למה שמקובל לחשוב – הדרך היעילה והקלה לכך אינה ללמוד לחשוב "מחשבות חיוביות" ולשנן משפטי פרגון עצמי, אלא קודם כל לוותר על השליליות שבך – על טינה, תלונה, הוקעת האחר ורחמים עצמים בפרט. זאת משום שאם תנסו להיות חיוביים מבלי לוותר על אותם היבטים של שליליות שרווח בצידם (תחושת עליונות, הזכות להיות כועס, הקטנת האחר או קורבנות), המילים היפות ישארו ברמה השכלית בלבד ויווצר פער בין הרגש לשכל.
אחד מגוזלי האנרגיה והגורמים לבזבוז זמן הגדולים בעת הזו הוא פייסבוק.
למרות שבבסיסו פייס הוא רעיון מצוין ומביא עמו המון דברים טובים כגון: קשר עם חברים נשכחים, תקשורת מיידית, מקום ליצירת קהילות, נתיב לקהלי יעד ותמיכה במהפכות כלכליות, יש בו גם מלכודות רבות, והגדולה שבהן היא הצורך לוודא ללא הרף שחס וחלילה איני מפספס דבר….!!!
הטיפ הראשון בסדרת טיפים מצולמת חדשה "סודות יצירת המציאות האישית" והפעם על חשיבה חיובית. מהי חשיבה חיובית אמיתית וכיצד ליישמה?
אשמח לשמוע מה דעתכם, השאירו תגובתכם כאן!
