בחלקה הראשון של הכתבה דיברנו על מהי תסמונת המתחזה – מצב בו אנשים אינם מסוגלים להפנים את הצלחותיהם והישגיהם, וחוששים
שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, חשפה בספרה "לפרוץ קדימה" שהרגישה כמתחזה כשהיתה סטודנטית בהרווארד ואחר-כך שוב בעולם התאגידי. רנה
כמי שכבר מגיל 8 התחילה להטיל ספק באיך שהיא נראית (בעקבות כך שאנשים שונים, רובם ילדים, לא הורי, אמרו שאחותי
חוסן נפשי הוא היכולת להתמודד ביעילות עם מצבים קשים, להסתגל למצבים המאתגרים שהחיים מזמנים לפתחנו, ולשוב לאחר טלטלה לאיזון רגשי
כשאנשים חושבים על בריאות הם חושבים על כושר, תזונה, ויטמינים ולעתים גם על מדיטציה. אך עוד קודם לכן חשוב להבין
ישנם לא מעט דברים שגורמים לנו להרגיש קטנים וחסרי ערך, אך באמצעות תשומת לב אליהם ושינויים פשוטים אנחנו יכולים להרגיש
אצל רוב בני האדם אהבה עצמית היא לא עניין של שחור ולבן. רובנו יודעים מהן המעלות שלנו ורוב הזמן מרגישים
זה לקח לי זמן רב, אבל בסופו של דבר הבנתי זאת בבירור – הדבר הגרוע ביותר אינו היעדר זוגיות, אלא
הפוסט לכבוד 2020 נוגע בשאלה של היכן עובר הגבול בין אחריות אישית למושג שלאחרונה עלה לכותרות, האשמת הקורבן, וכיצד הבחנה
אצל רוב בני-האדם האושר תלוי בנסיבות, אך גם לאחר שהם משיגים את מה שהם רוצים (זוגיות, ירידה במשקל, ילד או
לילדים של היום יש הכול. שפע חומרי, תשומת לב והיענות מתמדת לכל צורכיהם ורצונותיהם. אבל הם עדיין אומללים. את מקור
אחד הדברים שכבר מזה זמן רב נוכחתי בו, הוא זה שאנשים מצד אחד רוצים להיות בריאים ומאושרים, אך מצד שני
לא אחת אנחנו מאבדים את הכוח מול אחרים ומרגישים לפתע קטנים ומושפלים. אז היום אני עם 7 כללים שיאפשרו לכם
הפחד מ"מה יהיה אם/אם לא….???" הוא הפחד הגדול ביותר שמנהל את חיינו. הוא יוצר חוסר בטחון, כשאנחנו מדמיינים כיצד ידחו
היום אני רוצה להתייחס למשהו שכולנו עושים לעתים קרובות. מדובר במנהג רווח שנראה לא אחת מתבקש מאליו. אם לא נחשת