למרות שתקופת הקורונה הוסיפה מתח ותסכול לחיינו, היא אינה הגורם העיקרי לרגשות פחד, כעס, עצב ותסכול – אלה היו לפניה ויהיו גם אחריה אם לא נשנה כמה דברים בסיסיים ביחסנו לעצמנו, לסובבים ולדרך בה אנו מתמודדים עם החיים.
אז כדי לאפשר לכם להיות יותר שלווים ומאושרים החלטתי להתמקד היום ב-3 טיפים מעשיים.
1. הבינו וקבלו את מגבלות האחר
אחד הגורמים לכעס, אומללות וליחסים עכורים עם הורינו, בני-זוג, עמיתים לעבודה וחברים זה חוסר הבנה מה ניתן לצפות מאדם מסוים ומה לא.
אני למשל, רבתי עם אמי שוב ושוב עד שהייתי בת 37 בניסיון לגרום לה להבין את טעותה ו"להתנהג נורמלי".
אבל זה היה לא נורמלי מצדי לצפות שאחרי כל-כך הרבה שנים בהן היא לא השתנתה בדברים מסוימים, היא לפתע תשתנה. גם אם היא מבטיחה שכן.
לשמחתי, בסופו של דבר הבנתי זאת וזה אפשר לי ליצור מפנה משמעותי ביחסים עמה כמה שנים לפני פטירתה, דבר שהיום אני מברכת עליו.
עוד דבר שאני זוכרת זה שהייתי נוהגת להתעצבן על כל "המטומטמים" בעבודה. "אם אני יכולה גם הוא יכול," התעקשתי.
וואו, כמה אנרגיות שרפתי על כך!
ההתעסקות הקטנונית והקנטרנית הזו פגעה לי ביחסי העבודה ובתדמית מול הבוס שלא אהב את סגנון ההתבטאות הזה ונאטם כשהייתי מתחילה בכך גם אם היה צדק בדבריי.
ישנם זוגות שכל החיים שלהם זה ריב אחד מתמשך.
הם ממשיכים לצפות מאדם שאינו מסוגל לכך להשתנות, בעודם זועמים, בוכים או מנסים שוב לדבר ללבו.
ונכון שכשאדם אינו מודע לעצמו וחושב שהוא בסדר והכל באשמתך זה מכעיס ברמות אחרות.
אבל כפי שאני חוזרת ואומרת: אם הסברתם למישהו משהו 3 פעמים והוא לא שינה את דרכיו, זה גם לא יקרה. (ואז אתם אלו שצריכים להחליט אם להמשיך הלאה או לא).
עם זאת, העניין של להבין את מגבלות האחר הוא לא הבעיה היחידה.
הבוסט הקטן שהדימוי העצמי שלנו מקבל כשאנו שופטים אחרים הוא לא אחת הסיבה האמיתית לכך שאנחנו "לא מצליחים" לקבל את מגבלות האחר.
אז היום אני מזמינה אתכם לשים זרקור על מערכת יחסים אחת בחייכם שאינה עובדת כמו שצריך ולבחון האם מה שאמרתי תקף לגביה.
ובמקום להתעקש לשנות אדם שאינו מסוגל לכך, לבחון איך אתם יכולים להתנהל בצורה אפקטיבית יותר מולו.
ובמקום להוקיע את טפשותו ואזלת ידו, לבחון אם יש משהו פרקטי שאתם יכולים לעשות, ולוותר על לקטר על אותו אדם בפני כל מי שמוכן להקשיב.
2. סלחו לעצמכם על טעויות העבר
אחד האופנים שבהם אנו יוצרים גם תסכול נוראי וגם שנאה עצמית זה חוסר נכונות לסלוח לעצמנו על טעויות העבר.
הדבר העיקרי שאנו מתקשים לסלוח לעצמנו עליו הוא מערכות יחסים רומנטיות שגרמו לפגיעה והסתיימו באכזבה.
אנחנו עלולים לנטור לעצמנו גם על התנהלות כלכלית/מקצועית שגויה או על כך שלא עמדנו מול הורה מתעלל בשלב מוקדם יותר.
"הייתי צריכה לקום וללכת"
"לא הייתי צריכה להתחתן איתו"
"איך נתתי לו…."
כשמסתכלים על מקרים כאלה בדיעבד, ההחלטה "הנכונה" תמיד נראית עניין של בחירה פשוטה.
אבל אנשים מסרבים לקבל שמה שהם מסוגלים היום זה לא בהכרח מה שהיו מסוגלים אז. כמו גם את העובדה שבתוך הסיטואציה כשיש לנו רגשות או פחדים, זה לא פשוט כמו שזה נראה במבט לאחור.
לכן, ראשית נסו להיזכר איך הרגשתם אז, מה עבר לכם בראש, ואילו שיקולים היו לכם. וזכרו שפעלתם בהתאם לרמת המודעות שהיתה לכם אז ועשיתם כמיטב יכולתכם.
שנית, גלו חמלה כלפי עצמכם הצעיר/ה יותר, כפי שהייתם מגלים כלפי אדם במצוקה או ילד שסובל.
כשאינכם מוכנים לעשות זאת אתם יוצרים מטען של רגשות קשים שמוסיף לפגוע בכם כעת.
הכעס שלכם על עצמכם קושר אתכם בעבותות לעבר וגורם לכך שאתם ממשיכים לסחוב את העבר על גבכם כשק תפוחי אדמה.
3. הפסיקו לבַכות על התרחיש העתידי הגרוע ביותר
לפני כמה ימים נתקלתי בפוסט של מישהי שמספרת שהיא בהריון, ומכיוון שהיא חוששת שלה ולבעלה לא תהיה דרך משביעת רצון לתמוך כלכלית בגידול ילד היא כל הזמן בוכה.
זה בלתי נמנע לחוש לעתים עצובים ונסערים. אבל למעשה הבכי שלה נסוב סביב התרחיש העתידי הגרוע ביותר, לא סביב משהו שקורה כעת.
כולנו מוצאים את עצמנו לעתים מוטרדים ואף חרדים לגבי העתיד – מה יהיה עם זוגיות? האם אצליח להיכנס להריון? האם אגשים את עצמי מקצועית? האם יהיה לי מספיק כסף? ומה אם חס וחלילה אחלה?
ואף שהתרחיש הגרוע ביותר עלול להתמשש, הבעיה האמיתית מתחילה כשאיננו מתייחסים אליו כאל תרחיש אלא כאל עובדה.
וכשאנו מזינים את הפחד מהעתיד באמצעות בכי בלתי פוסק או באמצעות ביטוי חוזר ונשנה של חששותינו בקול רם, אנחנו מעצימים את החרדה פי כמה וכמה.
והתרחיש הגרוע ביותר, שהוא רק אחד מיני רבים, הופך בעיניי רוחנו לאפשרות היחידה.
אז מה עושים?
א. שתפו את רגשותיכם עם אחרים אבל שימו לב לכמות הפעמים שאתם חוזרים על דבריכם ולאופן הביטוי שלכם.
ב. שימו לב כשהתסריט מתחיל לרוץ בראשכם וציינו לעצמכם: "אני שוב מדמיינת את הגרוע מכל".
ג. עשו משהו שיעזור לכם להירגע, כגון מדיטציה, קריאה, ניקיון, בישול או פעילת גופנית.
ד. ולאחר שנרגעתם בדקו האם יש משהו פרקטי שניתן לעשות כעת.
השארת תגובה