"לעיתים תכופות אתם מתעלמים ממציאות חושיכם בעולם ומשפע החיוניות וקורת הרוח והרווחה שברגע היומיומי, משום שאתם מפריזים בחשיבות ההתנסות המשנית כפי שהיא מוגדרת בדיון זה.
ההשלכה או הנבואה השלילית ביותר נראית לכם המעשית ביותר; כשאתם קוראים על חוליי העולם, אתם אומרים בכל הכנות וללא שמץ הומור: "איך אני יכול להתעלם מן המציאות ההרסנית של ההווה?" אולם באותו רגע נתון, הרי במונחים המעשיים, המיידיים והארציים ביותר, אתם ועולמכם בטוחים באופן טבעי ובמובן הפיסי – והחושים הגופניים שלכם תופשים זאת באופן ישיר. ואם כן, במונחים הגופניים הבסיסיים ביותר אתם לא מגיבים לנסיבות ההווה."
(מתוך, טבע הנפש – ספר סת, מאת ג'יין רוברטס)
הפסקה שלעיל, מתוך אחד מספרי סת האהובים עלי, מתארת את אחת הסיבות המרכזיות לחרדה ולאומללות בעידן המודרני, והיא שחלק ניכר מהזמן אנחנו תקועים בסיפורים שבראשנו, לא מקשיבים לעצמנו ולא רואים את המציאות שעומדת לנגד עינינו.
כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי?
א. בקבלת החלטות הנכונות עבורנו-
למשל, לא מעט נשים שיתפו אותי בכך שהיו רוצות לעבוד עם ילדים, כגננות, עוזרות גננות או מטפלות. אך הן חוששות שזו עבודה נחותה שמורידה מערכן, או שבן-זוגן מתנגד לכך משום שלדעתו הן יכולות יותר (ואולי הוא עצמו מרגיש שזה מוריד מערכו שאשתו עוסקת במקצוע שאינו יוקרתי).
אם הן היו בוחרות בעיסוק זה, בחוויה הראשונית הן היו נהנות ומסופקות. אבל בחוויה המשנית – הסיפור שבראשן – יתכן שהיו חשות שמשהו לא בסדר עם בחירתן ולפיכך צורך להתנצל עליה.
ב. בהבנת הסיטואציה והיכולת להפנים טוב-
ביחסים רומנטיים אנחנו (בעיקר הנשים, אך לא רק) נתקעות פעמים רבות ברמת המילים/מחוות ושוכחות לבחון את הדרך בה הוא מסתכל, נוגע, ואת מעשיו, ואז מרגישות לא נאהבות, מתחילות להתלונן ולעשות דרמה, ובכך יוצרות את הריחוק שמלכתחילה חששנו ממנו.
נתקלתי בנשים רבות שבן-זוגן אמר להן שהן יפות, שהוא אוהב אותן או מתגעגע, והן התעקשו לראות זאת כמילים ריקות מבוססות אינטרס.
או שהיו אלה הממונים בעבודה שהביעו שביעות רצון מעבודתן, אך הן עדיין מצאו איזו סיבה מופרכת לבטל משוב זה כמילים ריקות שנובעות מאינטרס.
ג. בתחושת חרדה-
בעוד פחד זה עניין טבעי שמטרתו לעורר זהירות ולשמור את הגוף בחיים, תחושת החרדה מבוססת על התייחסות לתסריט העתידי הגרוע ביותר (שעלול אמנם לקרות, אך אינו מתרחש ברגע ההווה) כאילו היה אמת.
למשל,
- פחד ממחלה עתידית ש"בוודאי" תגיע (אולי כי מישהו במשפחתי סבל ממנה).
- החרדה שהביציות עומדות עוד רגע להתכלות (שמתעוררת היום אצל נשים בגיל צעיר מאוד בו עניין זה אינו רלוונטי כלל).
- או החרדה שהעולם נמצא בכאוס ועומד להגיע בכל רגע לקצו.
כל הדברים הללו אינם תלושים מהמציאות ואכן עלולים לקרות. עם זאת, בחוויה האישית והמיידית שלנו הם פעמים רבות אינם קיימים כלל או רחוקים מהאמת.
גופנו חיוני ובריא.
חם לנו, אנחנו שבעים ויש לנו מעל לצורכינו.
ולא מאיימת עלינו סכנה קיומית מיידית.
אז מה תוכלו לעשות כדי לצאת מהראש ולחוות את המציאות באופן ישיר?
אקהרט טולה (המורה הרוחני האהוב עלי ומחבר הספרים ארץ חדשה וכוחו של הרגע הזה) מציע את התרגול הבא:
"היה מודע לנשימתך, הרגש את האוויר נכנס ויוצא מגופך, הרגש את שדה האנרגיה הפנימי שלך. כל אשר אתה נדרש להתמודד איתו בחיים האמיתיים – בניגוד לעולם הדמיוני אשר יוצרות המחשבות – הוא הרגע הזה. שאל את עצמך מהי "הבעיה" שיש לי ברגע זה, לא בשנה הבאה, או מחר, או בעוד חמש דקות מעכשיו. מה רע ברגע הזה?"
הכוונה עוצמתית זו אינה מזמינה אותנו לנהוג בחוסר שיקול דעת, שהרי אכן רבות מה"בעיות" שאנו עסוקים בהן נון-סטופ נובעות מאותם תרחישים עתידיים שלוקחים בחשבון את הגרוע מכל ואינן ממשיות ברגע ההווה.
ובנוסף…
1. המעיטו בהתייעצות – העצות שאנו מקבלים משפיעות עלינו וצובעות עבורנו את הסיטואציה. וכן מקשות עלינו להקשיב לעצמנו. מה גם שעצות רבות ניתנות מתוך כוונה טובה אך ללא הבנה של הסיטואציה, ולכן גורמות יותר נזק מתועלת.
2. הביטו בעיני האחר, הקשיבו לו, חושו במגעו – וכך בחנו האם דבריו כנים.
3. וותרו על תיאוריות שאינן ניתנות להוכחה. למשל: "אולי אין לי זוגיות כי יש לי פחדים בתת-מודע".
אם התשובה ברורה לכם ואתם יודעים מהם אותם פחדים מדוברים, אז נסו למצוא להם פתרון. אבל אם אתם משתמשים במשפט "אולי יש לי פחדים" בעוד אינכם חשים פחד או לא יכולים לשים אצבע על פחד שכזה, אולי זו בכלל לא הבעיה.
במקום זאת למדו להקשיב למחשבות החולפות בראשכם שיגלו לכם מה הבעיה האמיתית.
4. וותרו גם על סיפורים, שמילות המפתח בהן הן: אמור, צריך, כולם…, וכד'
5. תרגלו נוכחות ברגע ההווה (מיינדפולנס ומדיטציה).על מנת להשקיט את התודעה ואת הנפש.
6. וכמובן המעיטו בצפייה/קריאה/האזנה לחדשות שמטפחות את ההזדהות עם תרחישי האימה, כי זה מה שמביא רייטינג.
בהצלחה!!
השארת תגובה