להשתחרר אחת ולתמיד מאכילה רגשית

אחד הדברים שמרתיחים אותי, זה כמה הטעיה יש סביב נושא הדיאטה וכמה כסף אנשים עושים על גבם של ההמונים. (חלק מהם לא שקרנים אלא בעצמם שבויים בקונספט השגוי והנם למעשה עבדים לאוכל בדיוק כמו אלה שהם מטיפים להם).

כמי שסבלה בגיל ההתבגרות מהפרעות אכילה (בולימיה) ויצאה מכך בכוחות עצמה לפני כמעט 27 שנה, והיום שומרת על משקל תקין ללא כל מאמץ ואוכלת כל מה שהיא רוצה, יש דברים שאני יודעת שהם פשוט שגויים מיסודם.

אז היום החלטתי להפריך את מיתוס האכילה הרגשית דרך מענה לרשימת התסמינים שכביכול מגדירים את "האכלן הרגשי":

אכלן רגשי עסוק באובססיביות באוכל: מה יאכל, מתי וכמה
לא נכון. מי שאוכל לפי תפריט נוקשה ומונע מעצמו את הדברים שבסופו של דבר מפילים אותו, חושב באופן אובססיבי על אוכל. כל מי שמפחד שהוא אוכל יותר מדי, כל מי שרעב.
גם אנשים "נורמלים" בענייני אוכל (כמוני) חושבים הרבה על אוכל. על מתי יאכלו, ומה, וגם על כמויות במידה מסוימת.

אכלן רגשי משתמש באוכל כדרך ראשונית להרגעה ולליטוף עצמיים, ברגעים של עצב, בדידות או עייפות.
אנשים שחיים במניעה מתמדת רצים ברגעי משבר למאכלים שהם מונעים מעצמם בשוטף.

אכלן רגשי משתמש באוכל כאמצעי הסחה ראשוני מהתמודדויות ומעימותים
אולי. אני הרבה שנים חשבתי שבגיל ההתבגרות הייתי בולימית כי ברחתי מרגשותיי בשל הדברים הקשים שעברתי מבחינה חברתית. אבל כשניתחתי היטב את מה שקרה הבנתי שבעצם זה לא נכון. ברגע שאמא שלי התחילה להגיד לי שאני אוכלת הרבה ושבסוף אהיה שמנה כמוה, התחלתי לאכול בסתר. ואז זה הפך להתקפי אכילה קטלניים שהיו מלווים בדיאטות כסאח, שכמובן הסתיימו לאחר כמה ימים בזלילה נוספת. (פעם אחת דיאטת הכסאח החזיקה כמה חודשים, עד כשהפסיק לי המחזור והתחיל לנשור לי השיער).

אכלן רגשי מתוסכל מהיחסים המעוותים שהוא מנהל עם האוכל, ומתאר את האכילה שלו כהתמכרות כפייתית
אצל כל מי שחי במניעה ואוכל לפי תפריט קבוע וצר, האכילה הופכת לאובססיה כפייתית ויחסיו עם אוכל הופכים למעוותים.

אכלן רגשי אוכל גם כשאינו רעב
גם אני אוכלת לא אחת כשאיני רעבה. (מכיוון שאוכל עבורי זה גם תחביב, לא רק צורך קיומי :))

אכלן רגשי מתאווה למאכלים מסוימים ומתקשה לשלוט בכמות שהוא אוכל
כשאתה מונע מעצמך משהו אתה הופך אותו לנחשק ובלתי מושג ולפיכך מתאווה אליו באובססיביות ואוכל ממנו בכמויות לא סבירות, כי מחר (או במחר תיאורטי כלשהו) צריך "לחזור למוטב".

אכלן רגשי מאבד שליטה על האכילה לעתים קרובות, בעיקר כשהוא לבד
כל מי שחי לפי תפריט דיאטה ומונע מעצמו דברים מאבד שליטה. זה בלתי נמנע. זה לא קשור לאכילה רגשית.

אכלן רגשי מרגיש אשמה בעקבות אכילת מאכלים שלתפישתו הם אסורים
כי דיאטנים ומוכרי הדיאטות אמרו לו שהדברים אסורים. זה לא קשור לאכילה רגשית.

אכלן רגשי מתבייש לעתים באכילתו
רבים מתביישים באכילתם כי כל מוכרי הדיאטות והדיאטנים הכניסו להם שלאכול באופן טבעי, ליהנות מדברים "משמינים", ולא לאכול כמו איזה רובוט 3 ארוחות תפלות ביום, זה לא בסדר.וגם כי כל "הנשמות הטובות" שסביבם נכנסות להם לצלחת ומעירות להם על מה שהם אוכלים.

אכלן רגשי אוכל לעתים קרובות בלי לשים לב שהוא אוכל
לא נראה לי. אמנם יש אנשים שלא שמים לב כמה הם אוכלים, אבל אלו דווקא לא אותם אנשים שמתעסקים כל היום עם משקל ועם אוכל.

אכלן רגשי רואה באוכל אויב
אם כל הזמן חופרים לך שלחם זה משמין וסוכר זה סם, שזה צריך למנוע וזה צריך להפסיק – איך לא תראה באוכל אויב?

אכלן רגשי מאבד שליטה על האכילה ומנוהל מן הפחד שלא יצליח להפסיק לאכול
לא אכלן רגשי. כל מי שאוכל לפי תפריט דיאטה מוגבל.
אני יודעת שזה נראה לכם לא הגיוני (כי הייתי שם הרבה שנים והרגשתי ככה בעצמי), אבל כשתתירו לעצמכם לאכול יום יום ממה שאתם רוצים (נניח שוקולד או עוגה) לא תרצו לאכול את זה בכמות אינסופית.

במצבים חברתיים אכלן רגשי מתקשה לשלוט באכילתו
שוב, הוא לא אכלן רגשי. הוא נע בין תפריט נוקשה לזלילה. וכשיש שפע פיתויים זה קשה לו שלא להיסחף.

אכלן רגשי שבוי במעגלי היו־יו של הדיאטה
לא אכלן רגשי!!!! (כמה פעמים צריך להבהיר את הנקודה הזו?????) כל מי שעושה דיאטה!! (גם אם הוא קורא לזה "אכילה בריאה"). כולל מוכרי הדיאטות הגדולים ביותר, שנופלים בפח שהם יצרו בעצמם.

אכלן רגשי מתקשה להפריד בין רגשותיו לבין הצרכים האמיתיים שלו
לפי האגדה האורבנית על האכילה הרגשית, אדם "נורמלי" אמור לאכול רק כשהוא רעב, רק מה שלפי דעת מישהו מסוים נחשב לאוכל בריא (וגם בכך יש המון הטעיה אבל לא נכנס לזה כרגע), לעולם לא להגזים, לעולם לא לאכול לשם הנאה בלבד, לעולם לא להגיע לתחושת מלאות, לעולם לא שום דבר אנושי, נורמלי וכיפי.

ובכן, לא כך הדבר אצל אכלנים מאוזנים אמיתיים (כמוני). אני הרבה פעמים אוכלת קצת יותר מדי, או דברים לא לגמרי בריאים (למרות שעדיין עיקר התפריט שלי זה דברים בריאים). אני לא אוכלת רק לפי הצרכים אלא גם לפי החשקים. ובסופו של דבר בחילה, כאב בטן ותחושת כבדות מאזנים אותי (שלא כפי שהיה פעם כשסבלתי מהפרעות אכילה והקיבה שלי היתה ללא תחתית).

ועוד כמה קטנות…

אני אוכלת מהר, לעתים קרובות מול המסך או, ישמור השם, בעמידה מול הכיור. אני לא לועסת היטב. אני לא אוכלת רק בריא. אני לא אוכלת 3 ארוחות גדולות ביום. אני כל הזמן מנשנשת, עד סמוך לשעת השינה (כשאני צריכה לעשות בדיקות דם ולהפסיק לאכול ב-8 בערב זה מלחיץ אותי).

אני עושה יחסית הרבה ספורט אבל במשך שנים, לאחר שכבר רזיתי, עשיתי רק פעמים בשבוע ואף פעם לא משהו כסחני. אבל אני גם רואה לא מעט שמנים איתי בספינינג… אז בעיניי ספורט זה מאוד מאוד חשוב, אבל לא הייתי מתאמנת בהגזמה בניסיון לרזות.

ולסיום, אם אתם לא יודעים שתנודות בין פחות מדי אוכל ליותר מדי הם הדבר שגורם יותר מכל דבר אחר להשמנה, כדאי לכם לחפש על כך מידע. בעקרון הרעיון הוא שהגוף, כשהוא מקבל מעט אוכל, אומר לעצמו: "עכשיו בצורת, בואו נאגור שומנים", ואז כשבאופן בלתי נמנע נופלים שוב לזלילה יש לנו מלא תאי שומן רעבים 🙁

לקריאה נוספת "מדריך סודות הדיאטה המוצלחת שלי" והכתבות שכאן למטה בקישור.

אהבתם? מוזמנים לשתף
השארת תגובה