השינוי התודעתי של 2012

המילים הבאות הן חלק ממשהו שכתבתי על עצמי רק ב-2008:
"כולם שונאים אותי ומרגישים חרא לידי, אני ביקורתית, רעה ומגעילה, אם אגלה מי אני ילעגו לי וירחמו עלי.
אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי כי האנרגיות השליליות שלי מרחיקות את כולם.
אני חושבת שאני יותר טובה מכולם ושופטת אחרים בלי חשבון – שמנים, מכוערים, טיפשים – ובעצם מוחקת אותם בכדי לנסות לא להרגיש כל-כך חסרת ערך ומושפלת. ומצד שני מקנאה כל-כך באחרים, מנסה למצוא בהם פגמים ומתכווצת כשאומרים עליהם משהו טוב.
האם זו המציאות או שאני חיה בחלום בלהות?"

שנים רבות אכן חייתי בחלום בלהות. מה שכתבתי פה הוא רק מדגם מהשתפכות מזעזעת שלי על עצמי המייצגת את מה שבאמת הרגשתי במשך שנים. עצוב, לא? אך אל דאגה, אני כבר רחוקה מלהרגיש כך. כשאני מביטה על אותה תקופה, ועוד יותר על השנים שקדמו לה, אני מרגישה כאילו הייתי אדם אחר שחי במציאות אחרת. עם זאת, רבים מדי, בין אם הם מודים בכך או שלא, עדיין חיים עם אותן תחושות איומות בתוכם.

הסוד לשינוי שאני חוויתי מתבסס על שני עקרונות יסוד שהם הבסיס ל-ה-כ-ל! אושר, הצלחה, יכולת ליצור יחסים בריאים, להגיע להשגים, בקיצור הכל. אך שני עקרונות פשוטים אלה הם גם המכשול הגדול ביותר של כל אלה שרוצים בשינוי אך לא מצליחים להשיג אותו. הם החיץ בין מה שלמדתי לכנות "החיים הקטנים" (חיים מלאי ייאוש ופחד) לבין "החיים הגדולים" (חיים של אהבה, אושר ואינסוף אפשרויות). אוקי, אוקי, אני אגיד על מה אני מדברת – אלו הם רחמים עצמיים והסיפוק שבהקטנת האחר. פעם אחר פעם אחר פעם אני רואה אנשים נופלים בפח הזה – וברגע האמת אינם מוכנים לוותר על סיפוקים קטנים ומעוותים אלה, שכן הקול המחבל שבראשם משכנע אותם שללא סיפוקים אלה לא ישאר להם דבר.

רחמים עצמיים – כמעט כל האנשים שאני מכירה יקפצו ויגידו "אני לא מרחם על עצמי", אך כבר מנימת קולם המתקוממת ניתן יהיה להבחין שאין זו האמת. רחמים עצמיים זו תופעה תרבותית המקיפה אותנו מכל עבר ולכן אין לנו סיכוי להתחמק ממנה. ועל אף העיוות שבמילה 'הנאה' בהקשר לרחמים עצמיים, יש להתבוססות בהם היבט ממכר פיזית ורגשית.

סיפורה של אופרה ווינפרי עורר בי השראה לכך שכל אחד יכול (ולכל אחד כדאי) להפסיק לרחם על עצמו: בילדותה היא גודלה על-ידי סבתה שהיתה מכה אותה ולאחר מכן מכריחה אותה להעמיד פנים שהכל בסדר, מגיל תשע ועד שנות העשרה שלה עברה התעללות מינית בידי קרוב משפחה, ומשום שהיתה כה כמהה לאהבה היא הרשתה זאת. שנים לאחר מכן היא שפטה והאשימה את עצמה על מה שקרה ואת כאבה הטביעה באוכל. על אף כל זאת, ועל אף היותה אישה שחורה באמריקה, היא זכתה להצלחה אדירה, היא מהווה השראה למיליוני אנשים ברחבי העולם, ו'ראויה לרחמים' זה הדבר האחרון שמישהו יחשוב עליה. כשצפיתי בפרק של תכניתה בה ראיינה עברייני מין, בדיוק כמו זה שהתעלל בה נדהמתי. כשדיברה עמם לא ניכר בה כעס, וכשתארה את מה שעברה לא היה בקולה שמץ של רחמים עצמיים.

לכן, בפעם הבאה שאתם מרשים לעצמכם לרחם על עצמכם זיכרו שלא משנה מהיכן התחלתם או עם מה נאלצתם להתמודד – הכל אפשרי!

מתחת או מעל? – גם את הנאתם מהסיפוק שבהקטנת האחר רוב האנשים ימהרו להכחיש עוד בטרם אסיים להסביר במה מדובר. גם זוהי תופעה תרבותית ולא איזשהו פגם באופי. בבסיס הצורך תחושת חוסר ערך או התחושה ש"אני לא מספיק טוב", שבמידה זו או אחרת היא נחלת הכלל בתרבות המודרנית.

כיצד בא לידי ביטוי הצורך להקטין את האחר? בהמון המון דרכים! ביניהן: עיסוק בצרותיו ובבעיותיו של האחר, צורך אובססיבי לעשות מישהו 'לא בסדר' ולשים עצמנו כטובים יותר ("אני במקומו…"), שיפוטיות, טינה, אמירת דברים פוגעניים ומעליבים "רק בצחוק", דיבור תוקפני או מזלזל לילדינו או לאדם אחר, ועוד כהנה וכהנה אופני התנהגות ומחשבה שמטרתם היחידה היא לזכות ב'בוסט' הקטן של חיזוק עצמי שמספקת כל הקטנה מנטלית של האחר.

הפרדוקס בחיזוק שקרי זה הוא שהוא לעולם אינו מחזיק מעמד, ובעצם מהווה מסר לעצמנו: "אתה חלש ולכן זקוק לחיזוק", מסר שמנציח את תחושת חוסר הערך העצמי.

אז לקראת השנה החדשה אני מזמינה אתכם ומאיצה בכם להתחיל לחיות את "החיים הגדולים", החיים שאפשריים עבור כל אחד ואחת מכם, ולוותר לשם כך, בכל פעם מחדש, על כל אותם חיזוקים קטנים ועלובים.

שתהיה שנה מרתקת, מרגשת ומופלאה לכולנו! כי בעת הזו הכל אפשרי!

שלכם,
שרון

אהבתם? מוזמנים לשתף
10 תגובות
  1. פנינה

    קודם כל , אני קראתי את רוב הכתבות , ויש בהם הרבה תובנות מדהימות.
    אני הגעתי לתובנות האלה לבד עם השנים.
    אני בטוחה ב-90% שעברת ילדות דומה לשלי – אמא (או אבא) דכאונית , חוסר הבנה , ערכים ודפוסים מעוותים ,ריבים קיצוניים.
    בן אדם שמקבל תמיכה , חום , אהבה ותמיכה משפחתית יהיה בן אדם בטוח בחיים , ולא ירגיש את עצמו עלוב בחיים (או המשפטים האחרים שאמרת).המשפטים האלה רצים אצלך בראש בגלל שזה מה ששמעת רוב החיים שלך ממקום שאמור להיות מקום מבטחים ומקום אוהב ובטוח.

    את כתבת באחד הבלוגים שלך על טפיל מחשבתי , וגם לי יש את זה – זה מחשבות טורדניות – דברים שאת יודעת שהם שקריים ומעוותים ולא נכונים , והמח בכל זאת מתעקש לייצר אותם בכמויות , דווקא כי את לא אוהבת את זה.הדרך היחידה להיפטר מזה זה לעשות עבודה עצמית של לא להתייחס (זה נורא קשה בהתחלה , אבל עם הזמן מתרגלים לרעיון)

    אני לפני שנתיים בערך עליתי על הדרך של מודעות עצמית , הבנתי שאני המפתח לשינוי עצמי , אני עושה דברים מדהימים , ואני מאמינה שהכל אפשרי (כל עוד זה לא נוגד את חוקי הפיזיקה והייקום).חזרתי לערכים האמיתיים שלי, אני מחוברת לצרכים האמיתיים שלי (ולא הייתי מחוברת אליהם יותר מ-15 שנה).

    כל בן אדם צריך להתעסק בחיים שלו ולא לנסות לשלוט על אחרים,וכך יהיה טוב לכולם.כל בן אדם נולד עם בחירה חופשית , וחבל שהיא הרבה פעמים נלחקת מאיתנו ע"י מניפולציות שקריות.
    אני מאחלת לכל אדם בעם ישראל שיגיע להבנה שהוא/היא בעל שליטה בלעדית על החיים שלו,כי כך העולם שלנו יראה יותר טוב.

  2. מירי

    הי שרון 🙂
    תודה רבה על השיתוף האמיץ!
    כל הכבוד על הדרך המדהימה ועל העבודה היפיפיה שאת עושה.
    הייתי שם בעצמי, והפכתי את כל הפחדים והשנאה העצמית הזו לאהבה וקבלה ונתינה, והתחושה היא מהממת וכייפית ומרגשת כל יום מחדש.

    המון אהבה

  3. miri

    אני מאוד נהנית לקרוא את כל מה שאת כותבת וקודם כל באמת תודה ענקית והלוואי שכמה שיותר אנשים יקראו ויצליחו ליישם בחיים שלהם. אני מרגישה שככל שאנחנו חיים בחברה עם יותר שפע חומרי יש חסר והלב נסגר ואז באמת אנשים חיים בפחות שמחה ועם יותר ביקורתיות ופחות קבלה של האחר וכמובן פחות קבלה של עצמנו .ואז במקום להתיידד עם "הצל" של עצמנו אנחנו משליכים הכל על האחר ובמקום קירבה ואחדות יש ניכור וציניות. זה באמת נראה לא פשוט להתיידד עם הפגמים והחולשות אבל כשמצליחים מגלים את הכוח הפנימי, האהבה והחמלה ואת העוצמה האמיתית שיש בנו, בכולנו. אז מאחלת לכולנו שנה של העצמה ,נתינה ,קבלה ,אהבה ,כנות ,שחרור ,אומץ , התרגשות ורצון אמיתי לשינוי . ושוב תודה שרון על ההשראה והחוכמה שלך. מירי

    • שרון שחף

      תודה, תודה!
      זה נדמה קשה להביט על אותם דברים שאיננו רוצים, אך בסופו של דבר זה כל-כך קל – כי הפרס כשעושים זאת הוא בלתי נתפש 🙂

  4. נירי

    כמה חזק אדם צריך להיות כדי להודות בחולשותיו
    וכשמצליח החוסן הפנימי תופס את מקום החולשה
    תודה
    אכן מעורר השראה ואומץ
    תהיה לכולנו 2012 ברוכה, אמיצה וכנה
    מלאה באהבה

  5. קרן

    מדהים ביותר
    מעורר השראה,
    כיף להתחיל ככה את הבוקר…
    תודה!

השארת תגובה