כוחה הקסום של אי-תגובתיות

תגובתיות יתר, אותה ניתן לכנות לעיתים גם 'שלשול מילולי', הינה אחד מגוזלי האנרגיה ומלהיטי המריבה הבולטים בחברתנו. היא מושרשת תרבותית, כה מוטמעת עד שהינה אוטומטית, ופעמים רבות מחוזקת על-ידי צידוק חברתי שאומר דברים כגון: "אני לא מוכן לצאת פראייר", "מגיע לו" או "מה, אני לא צודקת?".

אי-תגובתיות מנגד הינה מפתח קסום לשקט פנימי ולטרנספורמציה עמוקה ומיידית במערכות יחסים, ופתרון פלא לסכסוכים וחילופי מהלומות מילוליות.

בכדי להבין מהי אי-תגובתיות צריך קודם להבין מה היא לא: אי-תגובתיות אינה אי-תגובה, והיא בשום פנים ואופן לא מה שנוהגים לכנות 'לבלוע' או 'להחליק', אותן טכניקות שמשמען לסתום את הפה ולהמשיך לחייך בעוד הטינה מצטברת בתוכנו כרעל. היא גם לא בדיוק 'לספור עד 10', למרות שהמתנה עשויה לסייע לעיתים. אי-תגובתיות היא תגובה שאינה מונעת אגו; שאין בה ניסיון 'להחזיר', לפגוע או להתגונן.

אופני תגובתיות נפוצים:

  • הטחת האשמות – "אתה עשית ככה", "לא, אתה…", "ואתה…", "אבל אתה…" וכך הלאה והלאה – כל זאת בטונים כעוסים ורמים.
  • התגוננות – הצדקה עצמית והתגוננות שמסבירה בשטף מילים למה בעצם אני לא אשמה, מדוע לא הבנת נכון את דבריי, ושוב, למה אני בעצם לא אשמה. הטון: מתבכיין ומצטדק.
  • התקפה – בדרך כלל כשמישהו חש מותקף או אשם הוא מייד תוקף בחזרה, ללא קשר לנכונות הדברים שנאמרו. הטון: צדקני ופגוע.
  • התנשאות – תגובה כמו "תירגעי" בטון קר ומתנשא, הינה תגובה מזלזלת שמטרתה לגרום לצד השני להרגיש נחות ומטופש. גם מה שאנשים מתארים כ"אני נשארתי רגוע" הינו פעמים רבות סוג של התנשאות, שכן לא ברוגע מדובר אלא באטימות חסרת חמלה כלפי רגשות האחר ובוז כלפי חוסר יכולתו לשלוט ברגשותיו. בניגוד לרוגע אמיתי הכרוך בחוסר שיפוטיות כאן מלהיטה האנרגיה השיפוטית, שמורגשת אף ללא מילים, את תגובתו של האחר.
  • כתף קרה או הרמת חומה – אי-תגובה שהיא סוג של תגובתיות שמעבירה את המסר ללא צורך במילים: "אני פגועה וכועסת. עליך לכפר על מעשייך", "את לא מספיק חשובה בכדי שארים עיניים מהעיתון".
  • שימוש בהעוויות פנים ובתנועות גוף – לדוגמא גלגול עיניים שמשמעו "שוב פעם את מתחילה", פה קפוץ, גבות מתרוממות והנד ראש שמשמעם "אפילו את זה אתה לא מסוגל לעשות כמו שצריך".
  • ועוד: טריקת דלת=סבבה, תמשיך לדבר, לקירות!, "הכל בסדר"=תתחנף עכשיו עד שאפסיק להיות חמוצה, אינטונציה עצבנית: "ממממההה????"

כאשר אנחנו במוּד תגובתי אנחנו לא ממש מתעניינים בַּאמת שבדבריו של הצד השני או ברגשותיו, כל מה שמעניין אותנו זה לתקן דימוי שנפגע, להחזיר מהלומה או להרחיק התנהגות שמעיקה עלינו. אין בכך דיאלוג, אכפתיות וחברות. הדו-שיח מתלהם ומלבה אנרגיה של כעס רב בשני הצדדים. הוא יכול להמשך עוד ועוד, ואף אם בסופו הושגה תוצאה כלשהי, המשקעים הרגשיים לא יתפוגגו במהרה.

אי-תגובתיות מבוססת על פעולה מכוונת מטרה. היא אפשרית רק כאשר אנו מבינים שהצורך שלנו להיות צודקים אינו משיג את מטרתו, אלא להפך. כאשר אנו נוקטים באי-תגובתיות אין זה אומר שרגשות וקולות אינם מתעוררים בתוכנו, אלא שאיננו מגיבים על פיהם כאוטומט. אין זה חשוב עד כמה הצד השני תגובתי בעצמו או מי אשם, בכוחה של אי-תגובתיות להביא למהפך מיידי במהלך העניינים, כזה שיותיר את הצד השני מבולבל ויפרוק אותו מנשקו בשניות.

אז ת'כלס איך עושים את זה?

תגובה לא-תגובתית תאמר בטון נייטרלי למדי, ללא העוויות פנים מרמזות, תנועות גוף מבטלות, התגוננות, התנצלות מוגזמת או האשמה. היא תהיה מעשית. שאלת הקסם תהיה: "מה ניתן לעשות עכשיו?". שאלה זו מתאימה בכל סיטואציה בה הצדדים דנים ללא תועלת בנסיבות שלא ניתן לשנות או בשאלה "למה?". במקום להתנצל בסגנון: "אני יודע שאני אשם, אני מבטיח שלעולם לא אעשה זאת שוב" ולחזור על כך שוב ושוב בניסיון לצאת 'בסדר', פשוט כבדו את העובדה שהצד השני נעלב, גם אם "לא היה אמור", ואמרו משהו כגון: "אני מצטער שנפגעת".

לעיתים כשהאדם שמולכם שרוי עמוק בכעסו ומנסה לגרור אתכם לויכוח בכל דרך במקום פשוט להתעלם ולהתרחק כפי שעושים רבים (מה שעוד יותר פוגע בו) או לנסות להשתיקו בצרחות שוות עוצמה (מה שמגביר את תוקפנותו), אמרו משהו כמו: "אני שומע אותך, אך אין טעם לדבר כשאתה במצב הרוח הזה. עדיף שנדבר מאוחר יותר". ובמידה והוא ממשיך בשלו להודיע לו "אם תמשיך אני לא אענה". תשובה מסוג זה, כשנאמרת בטון שאינו מזלזל, תוקפני או מאשים תהיה ככוס של מים צוננים ביום חם.

אך המילים אינן חשובות, אלא האנרגיה שמאחוריהן. כאשר אנחנו מפסיקים לחפש צדיקים ואשמים ומוכנים לבחון קודם כל את חלקנו במצב שנוצר, אין דבר שלא ניתן לאמרו. לעיתים, בעיקר מול אנשים תוקפניים או לא מודעים יהיה עלינו לדאוג להציב גבולות. גבולות מומלץ להציב באופן תקיף אך שקט, ללא איומי סרק.

העוצמה הטמונה באי-תגובתיות

לעוצמה המופלאה הטמונה באי-תגובתיות נחשפתי במהלך קורס מנהיגות שעברתי בשנת 2008 עם קבוצה של 20 איש מכל העולם. במהלך הקורס היה עלינו להעביר סדנאות בזוגות. לאחר הסדנה שהעברתי עם בת-זוגי בהולנד, נוצר ביננו מתח שהסלים ובסופו של דבר הפסקנו לדבר זו עם זו.

את המפגש הרבעוני השלישי התחלנו כאשר איננו מדברות. כשהתבקשנו לשבת בזוגות ולדון בסדנה שהעברנו הצהירה בת-זוגי בפני כל הקבוצה: "אני עם שרון לא יושבת, גם לא 10 דקות". כולם ניסו לשכנע אותה ואמרו שלמרות שהיא צודקת סירובה פוגע בכל הקבוצה, שזה רק 10 דקות וכו' – והיא בשלה. כמובן שעלו בי כעס, תחושת בושה, רצון לסתור את דבריה ולהאשים אותה, אך נותרתי שקטה והקשבתי. בסופו של דבר התחלתי לשמוע מה היא אומרת (שכן במצב של תגובתיות אנו מפרשים כל דבר שנאמר בצורה מוגזמת ומעוותת). הבנתי שבעצם היא אומרת: "שרון לא אוהבת אותי ולא רוצה בי, ואני לא מוכנה שיידחו אותי שוב". רק אז הגבתי ואמרתי: "מהצד שלי הדברים נראים בדיוק אותו הדבר. גם אני כעסתי עליך והאשמתי אותך עד אתמול. כשתרגישי שאת יכולה, בואי לדבר איתי". בהמשך היום היא כבר נתנה לי פידבק בתרגיל קבוצתי, למחרת היא הזמינה אותי לאכול צהריים יחד, ובערב הפתענו את הקבוצה כאשר הופענו יחד בערב כשרונות שנערך, עוד בטרם הם ידעו שהשלמנו.

קשה לתאר מהן התחושות שליוו אירוע זה: גאווה על אופן התנהגותי, פליאה על מהלך העניינים, עוצמה, שלווה נפשית ותחושת ערך עצמי עמוקה ואמיתית שאינה על חשבון האחר. גם האנשים שסביבי שיבחו את אופן התנהגותי.

הסיבה שאחרי שנים רבות בהן לא הצלחתי לסתום את הפה לפתע הצלחתי, הייתה קשורה למרחב שצמח בתוכי כתוצאה מתרגול נוכחות ברגע ההווה וההבנה שבאמצעות תגובותיי אני היא זו שיוצרת את מה שעליו אני תכופות מתלוננת: שאנשים לא אוהבים אותי. מאז אותו יום אני משתמשת רבות באי-תגובתיות, באירועים קטנים כגדולים, ובכל פעם מחדש אני מופתעת ונדהמת מפשטותה ומיעילותה המדהימה.

אהבתם? מוזמנים לשתף
15 תגובות
  1. רינת

    שלום שרון. קראתי מספר מאמרים שלך,והם מדהימים.איזה תובנות,לרגע התחלתי לחשוב על כל מיני מפגשים בין האנשים וכל שהעלית בכתב נכון.המון חוכמה והבנה.נפלא ותודה.

  2. נחמה שאול

    אין לי מילים מדהים כמה שזה נכון מקווה להצליח ליישם ולשנות ולראות מה יקרה

  3. אור

    שרון שלום,
    המאמרים שלך מעולים (קראתי שניים מהם עד כה), רק שימי לב שהקישורים (ההיפר-לינקים) מובילים לאותו מאמר עצמו, ולא למאמר אחר שרצית לקשר אליו. אני חושבת שכדאי שתתקני את זה.
    תודה וגמר חתימה טובה,
    אור

  4. קרן

    מדהים מדהים מדהים….איך זה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא…אלפי תודות ! 🙂

  5. אילת

    אני כל כך שמחה כל פעם מחדש לקבל את המייל שלך.
    כמה אני אהבת לפתוח את המייל ולקבל ממך דואר.
    ותמיד תמיד את קולעת בול למה שאני צריכה באותו הזמן.
    כמה מדהים, ומעניין הדבר.
    תודה רבה

  6. miri

    הי שרון, מאוד נהניתי מהכתבה שלך ובכלל מכל מה שאת כותבת. כל מילה נכונה ומדויקת…אני מרגישה כלכך רע עם עצמי כשאני ישר מגיבה וכשאני מודעת ומתבוננת ההרגשה נפלאה. המון תודה ,מירי

    • שרון שחף

      הי מירי,
      בכדי לשנות כדאי להמנע משיפוט עצמי, לסלוח על נפילה ופשוט לבחון מה לא עבד עבור הפעם הבאה.
      בהצלחה!
      שרון

  7. קרן

    מדהים כמה שזה נכון… ממש האדמתי מבושה והתכווצתי בכיסא למקרא אופני התגובתיות הנפוצים שהיו כ"כ מוכרים לי, מפעם.
    באמת שאין מספיק מילים כדי לתאר את ההרגשה בפנים ברגע שאתה בוחר, ומצליח באופן מודע, לעשות את הדברים אחרת.
    שרון, תודה לך, עזרת לי המון 🙂

  8. אתי

    שרון, שלום את לא יודעת כמה את קולעת בכל בול, תודה

השארת תגובה