מהי התעוררות רוחנית?

התעוררות היא למעשה הדבר היחיד שמאפשר לאדם להשתחרר מפחד, מכאב ומתחושת חוסר ערך ולחיות בנינוחות, בשלמות ובאושר. מהותה:

  • ההבנה שאני יוצר/ת כל אספקט של המציאות שאני חווה, ומכאן נכונות לקחת אחריות מלאה על היצירה.
  • והיכולת לצאת מהראש – כלומר, לראות את העומד לנגד עיניי, במקום את הסרטים מונעי הכאב והפחד שבראשי.

מה קורה כשמתעוררים? מה חווים?

  • תחושת נינוחות ושלמות פנימית.
  • הכרה אינטואיטיבית בערך העצמי.
  • ידיעה מה נכון לנו.
  • הקלה עצומה בעקבות שחרור חד ומהיר של מטענים רגשיים.
  • פיתוח משענת פנימית ויכולת להתמודד עם האתגרים שמזמנים החיים.
  • תחושת הנאה ואושר ממגוון רגעים.
  • שיפור ניכר במערכות היחסים הקיימות.
  • יכולת ליצור מע' יחסים חדשות המבוססות על כבוד ואהבה.
  • יכולת לשלוט ברגשותינו ובתגובותינו, ולהתנהל באופן מקדם המכבד אותנו.
  • התעוררות הסמכות פנימית, ומכאן הבנה כיצד להתנהל בכל תחום – בזוגיות או מול ילדינו – ללא צורך בהנחייה מתמדת.

האם אתם מתחילים להתעורר?
התעוררות אינה משהו שניתן להשיג אם אינכם מוכנים לכך מבפנים. כיצד תדעו אם אתם מוכנים? אין לכך תשובה 'על־פי הספר', אבל ישנם מספר סימנים:

  • כאשר אתם מתחילים להתעורר, אתם הופכים מודעים לכך שדברים אינם קורים לכם במקרה (תגובה של אנשים כלפיכם, אירועים שחוזרים ונשנים בחייכם).
  • אתם מזהים בעיות גם אצלכם ולא רק אצל אלו שמולכם, ומבינים שכדי להביא לשינוי מהותי בחייכם קודם כול עליכם להשתנות בעצמכם.
  • על־אף הרצון להשיג יעדים ומטרות אתם מבינים שלא השגת המטרה לבדה (זוגיות, כסף או התפקיד הנכסף בעבודה) תביא לכם את האושר, אלא קודם כול שינוי במצבכם הפנימי.
  • אתם מסוגלים להקשיב לקולכם הפנימי מעבר למוסכמות החברתיות ולדבריהן של דמויות סמכות.
  • אתם מתחילים לזהות את הסרטים שיוצרת החשיבה, ועל־אף שהם עדיין משפיעים עליכם רגשית, אתם כבר מסוגלים לזהות שיש פער ביניהם לבין המציאות.
  • אתם מבינים שעל־אף החשש להכיר באמת, דברים לא ייעלמו באמצעות הכחשה והדחקה.
  • אתם מפסיקים לצפות שהעולם יתאים את עצמו אליכם, ומתחילים לפעול בשיתוף פעולה עם נסיבות חייכם במקום לכלות זמן ואנרגיה בלהתנגד להן.

במי עשוי לנבוט זרע ההתעוררות?
זרע ההתעוררות קיים בכולנו אך בעת הזו הוא נובט ביתר קלות באלו להם מאפיינים ותפישת עולם מסוימת, בחנו האם זה קורה לכם על-פי מידת הסכמתכם עם המשפטים הבאים:

  • יש לפחות אדם אחד בחיי שאני אוהב/ת באמת (לא אהבה רומנטית).
  • בזוגיות שלי, אם יש כזו, יש אהבה וכבוד בסיסי (ואם לא זה משהו שאיני יכול/ה לחיות אתו בשלום).
  • ילדיי, במידה וישנם, במצב רגשי ותפקודי טוב למדי, גם אם הם מתמודדים עם אתגרים.
  • על-אף שיש היבטים בהם אני חש/ה תקיעות, יש לי גם הישגים, אני מתנהל/ת בכוחות עצמי ומסוגל/ת לנהל חיים עצמאיים.
  • אם אני לוקח/ת כדורים פסיכיאטריים – או תלוי/ה בסמים או באלכוהול – יש בי רצון להשתחרר מכך וללמוד להישען על עצמי.
  • יש בי רצון עז לשינוי מצבי הפנימי ואיני מוכנ/ה להסתפק בפחות מחיים של עוצמה, קלות ושחרור.

האם התעוררות היא אירוע חד-פעמי או תהליך מתמשך? ואיך בכלל זה נראה?
התעוררות היא לאו דווקא (או דווקא לא) אירוע רוחני אזוטרי אלא תהליך תודעתי-רוחני שמעוגן במציאות הפיזית.

היא עשויה להופיע בצורת אירוע משמעותי המסמן מפנה בתהליך, אך גם אם יתרחש אירוע כזה בדרך כלל יהיה התהליך הדרגתי. אני, לדוג', חוויתי מגוון רגעי התעוררות לאורך השנים, ואז חל אירוע שמבחינתי היווה נקודת מפנה, לאחריו המשכתי להתעורר אך חוויתי גם רגעי שכחה.

על האירוע הזה אני מספרת בספרי "100% בחירה":

"לפני מספר שנים השתתפתי בקורס מנהיגות בן תשעה חודשים מטעם בית הספר לאימון CTI. הייתה זו החוויה העוצמתית ביותר שחוויתי בחיי. ועל־אף ששנה קודם לכן, כשהתחלתי בהסבה מקצועית לתחום האימון הפכתי לאדם שלֵו ורגוע הרבה יותר, בקורס צצו לפתע מכשלות העבר, ולרגעים חשתי שוב שונה, לא אהובה, ביקורתית וכועסת. את המפגש השלישי של הקבוצה התחלנו ביום שתיקה. במשך חלק ניכר מהיום העסיקו את מחשבותיי תלונות והאשמות שהפניתי כלפי שני אנשים, עם האחת רבתי זה לא מכבר, מהשני חוויתי אכזבה. מכיוון שלא דיברתי ולא הבעתי את כעסי באופן אחר, אף אחד, כביכול, לא יכול היה לדעת מהו מצב רוחי.

בארוחת הערב כשעה לפני תום יום השתיקה ישבתי ליד אחת המנחות שהזכירה קודם לכן את רגישותה לאנרגיות. באמצע הארוחה היא קמה לפתע ועברה מקום. 'הסרטים' הפנימיים שלי התחילו להשתולל: "היא לא אוהבת אותי", "היא לא יכולה לסבול את נוכחותי." הכעס שלי התגבר ונוספו עליו רחמים עצמיים: "אף אחד לא אוהב אותי", "אנשים לא מקבלים אותי ולא יכולים לסבול את נוכחותי."

סיימתי את הארוחה וישבתי מתבוססת בכעס וברחמים עצמיים, כאשר לפתע עלתה בתוכי הבנה; הבנתי שהאנרגיה שלי שלילית ומכאיבה ושהיא קורנת ממני אף כשאינני אומרת מילה, הופכת את האווירה סביבי ללא נעימה ולא מזמינה. "טוב, אני יכולה להמשיך לרחם על עצמי ולכעוס," אמרתי לעצמי, "ואני גם יכולה לוותר על כך, להפוך מזמינה יותר ולהפסיק להרחיק אנשים." וברגע שהחלטתי זאת משהו בתוכי השתנה; הפכתי קלה יותר, והדברים שעליהם התמרמרתי איבדו מכובד משקלם.

עד היום איני יודעת אם זו אכן הסיבה שהמנחה עברה מקום, וזה לא באמת משנה. מה שמשנה זה שמאותו יום אני חיה בבחירה – הבחירה שלא להוסיף דרמה ושליליות על מצב נתון, בשל הבנת גודל השפעתם על מציאות חיי ועל תגובת הסובבים כלפיי.

הסוויץ' הפנימי המסתורי שגיליתי ברגע של ייאוש קיים בכל אחד מאתנו, ולהפעילו ניתן רק באמצעות כוח הרצון; כאילו היינו עומדים מול קיר אדיר, בלתי ניתן לחצייה, ולפתע הוא נעלם, פשוט משום שרצינו בכך. הקיר הוא קיר דמיוני שנמצא בתוכנו, ועד הרגע שבו מתרחש השינוי ייראה כאילו בלתי אפשרי לחצותו. ואז, ברגע אחד הוא נעלם, וכל מציאות חיינו משתנה."

האם כולם מגיעים לאותה רמת התעוררות? והאם התהליך הפיך?
לא כולם מגיעים לאותה רמת התעוררת אך גם התעוררות חלקית משנה ה-מ-ו-ן. כל אחד מגיע למקום שאליו הוא בשל.

ניתן ליפול לשכחה במהלך תהליך ההתעוררות, בעיקר מול התמודדות עם אתגרים. זו יכולה להיות שכחה קצרה או ארוכת טווח. בשלב מסוים אדם לא יפול יותר לשכחה גם בעת התמודדות עם אתגר וכאב. סממני השכחה הם תלונה, האשמה, רחמים עצמיים, ומעורבות באירועים הקשורים בחוסר מודעות קיצוני, כגון יחסי התעללות ופגיעה (גם אם מעמדת הקרבן).

האם נדרשת הכוונה או שזה קורה באופן ספונטני?
לא אחת אני חושבת לעצמי: "אם רק הייתי מכירה מישהי כמוני כשהייתי יותר צעירה, כמה סבל היה נחסך ממני…". אני התעוררתי בסופו של דבר, אך זה היה בגיל 38. ובכל שנה מגיל 9 ועד גיל 37 חוויתי המון המון סבל.

ייתכן שבכוחות עצמכם תגיעו בסופו של דבר לאותו המקום, אבל קרוב לוודאי שזה יהיה כרוך בזמן ממושך, ומלווה בכאב, בתסכול ובפחד.

לכן, אם אתם מבינים שאתם מתחילים להתעורר, ויותר מכול אתם רוצים להגיע למקום שאיפשהו תמיד ידעתם שקיים אבל לא ידעתם מהי הדרך אליו, אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולהשאיר לי פרטים ואהיה אתכם בקשר בהקדם לספר לכם כיצד אני יכולה לסייע 🙂

ואם אתם רוצים לקבל תמונה רחבה על תהליך ההתעוררות וכיצד להגיע לשם, אתם מוזמנים לקרוא את ספרי "100% בחירה" שמדבר בדיוק על כך!

-:-

עוד על התעוררות רוחנית…

-:-

השארת תגובה

מהי התעוררות?

התעוררות היא ההכרה בטירוף של החשיבה האנושית. תחילת ההבנה ששורש כל הבעיות מהן סובל המין האנושי מקורן בצורת החשיבה התרבותית, ושאולי אפשר גם אחרת.

אם תסתכלו בתוככם וסביבכם תוכלו להבחין בכאב שהגיע לממדי שיא ומופיע כיום כבר בילדים קטנים. רובנו המוחלט מונע על-ידי רגשות קשים שיוצרת ההזדהות עם החשיבה; כעס, צער וחרטה על העבר, פחד מן העתיד ותחושה של חוסר סיפוק מן הקורה בחיינו כעת.

אחד האירועים המשמעותיים ביותר שקרו לי היתה טעות שהבהירה לי עד כמה הזויות מחשבותיי – באחד הימים, לפני מספר שנים, הסקתי שהבטחה שניתנה לי הופרה ואת מקומי עומד למלא מישהו אחר. זעם רב התעורר בי על נותן ההבטחה ואליו התלוותה תחושת פגיעה עמוקה. במשך מספר ימים דנתי בכך ביני לבין עצמי והחלטתי, למרות הכל, לסלוח. חלפו עוד מספר ימים ובכדי לנקות את האוירה שנותרה טעונה בינינו החלטתי לספר לנותן ההבטחה מדוע כעסתי עליו ועל כך שכבר סלחתי. משהבנתי שכל מערך האירועים שבניתי בדימיוני מקורו בטעות שהתבססה על אימייל שנשלח שנה קודם לכן ולא היה לו כל קשר עם אירועי ההווה, הזדעזעתי עמוקות. כלומר, אני כעסתי ומחלתי על דבר שמעולם לא קרה.

הנטייה להניח שאנו יודעים מה השני חושב, מתכוון או מרגיש מושרשת תרבותית. אנחנו מניחים הנחות כלאחר-יד, אך הרגשות המכאיבים שמתעוררים בעקבותיהן אמיתיים לגמרי, בדיוק כאילו התרחש הדבר באמת.

בבסיסה של ההתעוררות ההבנה שחלק גדול מן הזמן אנו רואים את העולם כפי שאנורקסיות רואות את גופן – ראייה מעוותת הנובעת מכאב העבר אותו אנו משליכים בעיוורון על העתיד בעודנו צופים פגיעה וכאב, כזו שאין לה הרבה במשותף עם העובדות העומדות לנגד עינינו.

האם אתם מתחילים להתעורר?
התעוררות אינה משהו שניתן להשיג אם אינכם מוכנים לכך מבפנים. כיצד תדעו אם אתם מוכנים? אין לכך תשובה 'על-פי הספר' אבל ישנם מספר סימנים:

  • כאשר אתם מתחילים להתעורר אתם הופכים מודעים לכך שדברים אינם קורים לכם במקרה (תגובה של אנשים כלפיכם, אירועים שחוזרים ונשנים בחייכם וכד')
  • אתם מזהים 'בעיות' אצלכם ולא רק אצל אלו שמולכם, ומבינים שבכדי ליצור שינוי מהותי בחייכם קודם כל עליכם להשתנות בעצמכם
  • על-אף הרצון להשיג יעדים ומטרות, אתם מבינים שלא השגת המטרה לבדה (זוגיות, כסף או התפקיד הנכסף בעבודה) תביא לכם את האושר, אלא קודם כל שינוי במצבכם הפנימי
  • אתם מסוגלים להקשיב לקולכם הפנימי מעבר למוסכמות החברתיות ולדבריהם של דמויות סמכות
  • אין לכם גורו ואינכם נשענים על דרך התנהגות הדורשת מכם ציות עיוור ללא הבנה
  • אתם מזהים את דפוס המאבק והמלחמה בחייכם ומבינים שיש לכך מחיר
  • אתם מתחילים לזהות את 'הסרטים' שיוצרת החשיבה ועל-אף שהם עדיין משפיעים עליכם רגשית כבר אינכם מאמינים להם לגמרי
  • אתם מבינים שעל-אף החשש להכיר באמת, דברים לא יעלמו באמצעות הכחשה והדחקה
  • אתם מפסיקים לצפות שהעולם יתאים את עצמו אליכם ומתחילים לפעול בשיתוף פעולה עם נסיבות חייכם במקום לכלות זמן ואנרגיה בלהתנגד להן
  • אתם מבינים שלא משנה כמה רחוק תברחו, מעצמכם לא תצליחו להימלט

רבים מהילדים של היום נולדים 'ערים' יותר – הם בעלי מודעות גבוהה, רגישים, חכמים ובעלי אינטואיציה מפותחת. יש להם הכרה בערך העצמי המולד והם אינם מוכנים לתת כבוד באופן אוטומטי למי שאינו נותן זאת להם. בתגובותיהם הקיצוניות למעשינו הם מנסים להכריח אותנו לבחון את מה שאנחנו יוצרים.

שלושת אבני היסוד של חיים ערים
למושגים הנרדפים 'התעוררות', 'מודעות' או 'חיים ערים' עשויות להיות פרשנויות רבות, רוחניות ברובן. אך דווקא ההיבט הגשמי, היומיומי של אלה הוא שהכרחי לחיים של אושר ובחירה.

בדרך כלל כאשר מישהו אומר "אני מאוד מודע לעצמי" כוונתו "אני בוחן את עצמי תחת זכוכית מגדלת ושופט את עצמי בחומרה חסרת פרופורציה על שגיאותיי". אך בעוד היבט חשוב של המודעות הוא היכולת להביט בעצמי מהצד, אין בה שיפוטיות מכאיבה וחסרת תועלת.

לחיים מודעים וערים שלושה מאפיינים עיקריים:

בהירות
כשאנו מתחילים להתעורר אנו חשים כאילו מישהו הסיר מעל עינינו משקפיים כהים שעיוותו את ראייתנו. אנחנו מזהים את הכאב והטירוף שסביבנו ומבינים שהם, ולא מה שנקרא רוע, אחראים לכל מעשי הפגיעה של בני האדם זה בזה, בסביבתם ובצורות חיים אחרות, ומסוגלים להכיר בכך שגם אנחנו פגענו ועדיין פוגעים באחרים מאותו מקום של מיקוד בעצמנו, בתסכולינו ובמכאובינו.

בטרם אנו מבינים עד כמה עמוק חוסר המודעות האנושי אנו מצפים מכל אדם לפעול באופן שקול והגיוני ורואים זאת כפגיעה אישית כאשר הוא אינו עומד במילתו, משתמש נגדנו במשהו אישי או ממשיך לפגוע בנו על-אף בקשות חוזרות ונשנות מצידנו שיפסיק. אך כשאדם לא מודע מבטיח ברגע של בהירות שלא יחזור עוד על מעשיו הפוגעניים זה בדיוק כפי שגבר מכה מבטיח לאשתו שלעולם לא יכה אותה שוב.

בין הסממנים להתנהגות לא מודעת: טיעונים חסרי היגיון המוצגים בצורה מוגזמת שאינה נאמנה לאמת בשעת כעס, התייחסות לאירועים שקרו בעבר וכביכול נסלחו וקישורם בדרך מעוותת לקורה בהווה, היאחזות הפרט בצדקתו והאשמת האחר/הנסיבות ללא הבחנה, ביקורת כלפי האחר על מעשים בהם הוא נוקט בעצמו, חוסר נכונות להכיר בתוצאות מעשיו או התגוננות מוגזמת המופיעה לעיתים עוד בטרם נאמרה מילת ביקורת ותחושה מתמדת ש"כולם נגדי", כך שכל מעשה מהווה עדות ניצחת לכך. גם אם ברגע נדיר יכיר אדם לא מודע באחריותו או בטעויותיו, לא ירחק הרגע בו ישוב להכחישן.

כאשר אנו מתעוררים ומכירים בחוסר המודעות האנושי ובכך שאדם לא מודע אינו מסוגל לשלוט ברגשותיו ובתגובותיו אף אם ירצה בכך מתעוררת חמלה, ובמקום להוסיף לכלות אנרגיה בניסיון לגרום לאדם שכזה להבין את טעותו אנחנו מתמקדים בהצבת גבולות במקום הנדרש.

אוטונומיה
אוטונומיה או הנעה פנימית היא ההבנה שכל אדם או תורה שהמסר שלהם הוא שאנחנו לא צודקים/לא נכונים/לא יודעים/פגומים או מקולקלים, הם כלי של תדר הפחד והשליטה, גם אם באופן בלתי מודע.

אוטונומיה המתעוררת באדם תגרום לו להטיל ספק בכל דבר שנאמר בטרם יבינוֹ ויקבלוֹ בעצמו, גם אם אמר זאת בעל מקצוע הנושא תארים רבים, המומחה שהופיע אתמול בטלוויזיה החברה הנשואה או החבר העשיר. אוטונומיה משמעה להבין מבפנים במקום לשנן, להפוך לשלכם במקום לצטט. היא היכולת לחשוב באופן עצמאי ללא תלות בדבר ולהוות סמכות לעצמנו.

היבט נוסף של התעוררות האוטונומיה הוא מתן לגיטימציה לידיעה הפנימית שתמיד קיימת בנו אך כמעט לעולם איננו מקשיבים לה. הידיעה מי אנחנו, מה נכון עבורנו ומה אנו רוצים באמת. "מה את יודעת?" אני שואלת את אחת מלקוחותיי, "אני יודעת שיש לחיי משמעות," "יודעת שיש מישהו ששומר," "יודעת שקיים בן הזוג שאני רוצה פשוט כי אני קיימת." לא ניתן להסביר ידיעה שכזו באופן רציונלי, היא פשוט קיימת. הרבה אנשים יודעים שהם יותר מהגלוי על-פני השטח, ולמרות שאינם יודעים מה בדיוק הידיעה הפנימית עולה בהם שוב ושוב, בטרם מתערבת החשיבה, גורמת להם להטיל בכך ספק ושולחת אותם לחפש פתרון בנסיבות, בעוד הצלחה או הישג.

ניתן היה לחשוב שאוטונומיה עלולה להוביל לאנרכיה ולכאוס, מצב בו כל אחד עושה כראות עיניו וחושב על טובתו בלבד. אך אם תבחנו זאת תוכלו לראות שבמובנים רבים זהו דווקא המצב הנוכחי. כאשר קיימת בהירות מבחין אדם בקשר שבין מעשה לתוצאותיו ויכול לזהות כיצד פגיעה בסובבים גורמת, בסופו של דבר, לפגיעה גם בעצמו. זהו מנגנון הוויסות של הטבע המאפשר לכל צורות החיים, מלבד בני האדם, להתקיים זו לצד זו בהרמוניה.

אחריות אישית
אחריות אישית היא בלבה של יצירת מציאות מודעת ומשמעה העובדה שאנו יוצרים כל היבט והיבט במציאות של חיינו – את האנשים שסביבנו, את תגובתם אלינו, את האירועים שאנו חווים, את מה שאנו מגשימים ואת מה שאיננו מצליחים להגשים. הכל יצירה שלנו.

נכון, יצירה שחלקה המכריע אינו מודע אך עדיין יצירה, ומשום כך, בכוחנו לשנותה משנלמד להביט סביבנו ללא שיפוט וללא חשש, להכיר בעובדות, להקשיב למחשבותינו ולרחשי לבנו ולבחון בכנות את הקשר שבין סיבה לתוצאה, את חלקנו בכל דבר שקורה.

המפתח ליצירה מודעת של מציאות חיינו נעוץ בתשובה לשאלה עליה ביכולתנו לענות לעצמנו תמיד ובכל מצב, לא משנה עד כמה נראה שהנסיבות מקריות ושהאדם שמולנו הוא האשם: "איך אני יצרתי זאת?" מה בהתנהגותי, בתגובותיי, בציפיותיי, ביחסי לעצמי ובאנרגיה שבתוכי הביא לי את התוצאות שאני חווה, לטוב ולרע.

שינוי מהותי ופשוט
אמונה תרבותית המושרשת עמוק היא האמונה בדרך הקשה. תוכלו לשמוע אמונה זו מסתתרת מאחורי משפטים כגון: "מה שבא בקלות הולך בקלות", "אם לא התאמצתי זה לא נחשב" או "להיות אדם רוחני זו עבודה קשה". ישנה האדרה תרבותית של הקושי והסבל.

חיזוק עצמי נובע גם מלהיות בעייתי או 'מורכב'. הבחינו אם הצהרה כגון "הבעיה שלי עמוקה, הוקוס פוקוס לא יפתור אותה" מעוררת בכם מעין תחושת עליונות מעודנת. התייחסות שכזו לעצמנו מאפשרת לנו 'לקנות' עוד זמן בטרם נוותר על דפוסי ההתנהגות עליהם אנו מתלוננים בעודנו מפיקים מהם רווח.

כאשר אנו מתעוררים דברים מתחילים לקרות בחיינו בקלות וללא מאמץ; מכשולים שנראו קודם לכן בלתי עבירים מתמוססים בן-רגע, אירועים מכאיבים מעברנו הופכים לסיפור נושן, דפוסים אישיים משתנים, וכעס שאולי לא הרפה במשך שנים נעלם לפתע כאשר אנו מבינים את המחיר שאנחנו משלמים עליו. השינוי שמתרחש הוא מהותי, עמוק, בלתי הפיך ובעיקר – פשוט וקל. הוא אינו מלווה בצורך להילחם כל החיים בכדי לשמר את התוצאה, "לעבוד על עצמנו" או לחיות תחת משטר קפדני ומתיש.

עם זאת, באופן טבעי בכל תהליך שינוי מתקיים פינג-פונג בו הדפוס הישן והמוכר כמו מתעורר לתחייה ונראה לרגע כאילו כל מה שלמדנו אבד ונשכח. המודעות שמתעוררת עדיין לא התבססה ועליה להתחזק כפי שמתחזק שריר שמעולם לא הפעלנו קודם לכן; תחילה אנו שמים לב להשפעת מילותינו ומעשינו לאחר ההתרחשות, לאחר מכן בעת ההתרחשות ולבסוף – בטרם אנו מגיבים או פועלים. ואז יש לנו בחירה אמיתית.

-:-

במשך הזמן הפך המאמר לפרק בספרי "100% בחירה – האמת על יצירת המציאות האישית"
לכל הפרטים על הספר…

10 תגובות
  1. דנה

    לפעמים הרצון להילחם ב'סרטים' מוביל לסוג של עיוורון למה שקורה באמת,
    מסתבר לפעמים שגם בחלקם יש מן האמת 

    • שרון שחף

      אני תמיד נגד מלחמה.
      כל מה שמדובר כאן זה על אי-מאמץ ואי-מלחמה
      ונכון, כשאין 'סרטים' לא תמיד המציאות מושלמת ולא כל דבר רע זה 'סרט' (אבל המון כן..)

      • אלי

        אם את "תמיד נגד מלחמה" זה אומר שאת בעצם במלחמה, לא?
        הרי להיות "תמיד נגד" ולא משנה מה זה, זו מלחמה הלכה למעשה.
        כלומר שהתחושה מלקרוא את זה היא של סתירה בדבריך.
        בא לי לשתף אותך ש"מלחמה" היא פשוט מנגנון הגנה ואת בטח יודעת את זה.
        ואם זה מנגון הגנה, אז אין מה להיות "נגד", יש רק לגלות חמלה ואמפתיה
        כלפי מה שנלחם, כך המלחמה מתפוגגת. לא כי אנחנו "נגד" מלחמה,
        אלא כי אנחנו יכולים לראות את הלב של זה שנלחם, את הכוונה האוהבת
        והמגוננת של הילד או הילדה שחייבים להלחם כדי להתגונן ממשהו שלא באמת קורה עכשיו אבל בהחלט קרה להם פעם.
        תודה.

        • שרון שחף

          היי אלי,
          בסך הכול השתמשתי במטבע לשון…
          אז לא, זה לא אומר שאני במלחמה 🙂 🙂

  2. השלילי שבמודעות

    מהניסיון שלי דווקא ככל שיש יותר מודעות ויותר מנתחים וחושבים על המעשים, כך נוצרות יותר מחשבות שליליות. המסקנה שלי מכל זה היא פשוט להפסיק לחשוב על דברים ופשוט לזרום. במיוחד בגלל הנטייה של אנשים לראות את עצמם בצורה יותר שלילית מהמציאות.

    • שרון שחף

      תודה על השיתוף!
      מאוד נוגד את ההבנה שלי לגבי איך דברים עובדים במציאות, אבל אני מכבדת כל גישה שעובדת לאדם.
      כל טוב!

  3. לוסי

    תודה וחג שמח

  4. רוני פרוסט

    שלום שרון
    תודה על יכולתך לבטא ברור כ"כ את כל מה שאני חיה: התפישה בכללה, וההתנהלות מול האתגרים המגיעים לפתחי. קודם כל החלטתי לשתף את ילדי, במה שהם רואים ,אך לא שומעים ממני במילים. חג שמח , מכל הלב, רוני

השארת תגובה