חושב שאתה ראציונלי?

רוב האנשים אוהבים להעיד על עצמם שהם פועלים על פי השכל ולא על פי הרגש, שכן תרבותית זה נחשב כחולשה לפעול על פי הרגש.

אך אם אותם אנשים יתחילו להבין מיהו השכל ה"ראציונלי" שמניע אותם, הם יגלו שאינו ראציונלי כלל. "הזוי" (מלשון הזייה) תהיה המילה המתאימה יותר לתאר את הדרך בה הוא פועל. בכדי להבהיר למה אני מתכוונת קראו את הפסקה הבאה מתוך ספרה של ג'יין רוברטס "הגישה הקסומה":

"כאשר משתמשים באינטלקט כראוי, הוא חושב על מטרה ובאופן אוטומטי מכוון את הגוף כלפיה, אוטומטית מצטרפים למאמץ גם הכוחות הפנימיים שהאינטלקט אינו ער להם, כך שכל הכוחות פועלים יחדיו לקראת הגשמת המטרה.

כאשר משתמשים באינטלקט שלא כראוי, זה כאילו שהאינטלקט מרגיש שהוא חייב להבין בדיוק כיצד להשיג את המטרה ולכוון את כל התהליכים הפנימיים. כאשר מערכת אמונות אירונית זו, והשליליות שהיא חלק בלתי נמנע ממה שנקרא "השכל הראציונלי" תופסות שלטון, זה כאילו שהאדם רואה את המטרה, אבל במקום לכוון את מאמציו להצלחה הוא בודק את כל האפשרויות בהן יוכל להיכשל. לדוגמא, אם מדובר בקליעה למטרה ישקול השכל הראציונלי כיצד עלול החץ ליפול לשמאל או לימין במקום לפגוע במטרה, להגיע רחוק מדי או לא מספיק רחוק, להישבר באוויר, ליפול מידיו או דרכים מרובות אחרות בהן יצליח לפספס את מטרתו.

כשהוא עושה כך הוא מסיט את תשומת ליבו מהמטרה לחלוטין. הוא מקרין אל ההווה את תמונת פחדיו במקום את התמונה של כוונתו המקורית. הגוף, שמגיב לתמונות המנטליות ולמחשבות, פועל בדרך המשקפת את הבלבול שבתוכו."

חישבו על כך בהקשר למשהו שאתם רוצים להשיג: זוגיות, תפקיד חדש, הצלחה מקצועית. במה בעיקר אתם ממוקדים? באיך להשיג את המטרה או במה לא עבד עד עתה ובפחדים שלכם ממה יהיה אם לא תשיגו את מה שאתם רוצים?

השכל הראציונלי נוהג לעשות עוד מגוון דברים שאינם "ראציונליים" כלל. לדוג': האם אי פעם מצאתם עצמכם מנהלים בראשכם שיחה תיאורטית עם אדם שכלל אינו נוכח, בנוגע למשהו שכלל לא קרה, קובעים מה הוא עומד להגיד וכיצד הוא מרגיש (לרוב בדימיונכם לא אכפת לו מכם והוא עומד לעשות משהו שיפגע בכם :(). ועל סמך כך המשכתם לנהל את יחסיכם עם אותו אדם, בעודכם סוחבים מטען על משהו שכלל לא התרחש???

השכל ישכנע אתכם שכל זאת אמת, בעודו משליך על ההווה דברים שאותו אדם או אדם אחר לגמרי עשו במעמד דומה בעבר. ובינתיים… הכל מתנהל בדמיונכם ללא קשר לעולם האמיתי.

מנגד, נוהג השכל הראציונלי להצהיר דברים כגון: "אני תמיד אופטימי ומתכונן רק לטוב ביותר". הצהרות מסוג זה אינן ראציונליות יותר מההתכוונות לתסריט הגרוע ביותר. שכן, ראציונלית, לכל אפשרות יש הסתברות. לכן, רק ברגע שאנו מפסיקים לחיות בעתיד דמיוני כלשהו ומתייחסים למה שקורה כאן ועכשיו, בעודנו מתמקדים במה שאנחנו רוצים להשיג ולא במה שאיננו רוצים, יש בכך ראייה ממוקדת, בהירה ומדוייקת (ראציונלית כבר אמרנו? 🙂 ).

4 תגובות
  1. Amir

    There are two ways that I am aware of, that can solve this problem:

    1. Minimize the importance (in your mind) of the goal you are trying to achieve
    2. Make a detailed action plan and stick to it

    By doing the above, you control your ego and more objective goal oriented,

    Good luck!

    • לי

      תודה לשרון על הבלוג, מעניין ומפרה.
      לגבי התגובה של אמיר, צריך רק לחדד, שלא 'הקטנת חשיבות המטרה' היא העיקר, אלא צמצום הפחד והחשיבות של פספוס התוצאה הרצויה. משמע, לא לפחד לטעות בדרך אל המטרה. המטרה חשובה, כי היא מניעה אותנו קדימה יחסית למקום בו אנחנו היום.
      הפחד הוא הבעיה, הוא זה שיוצר את הסרטים שאנשים עושים לעצמם בראש. במטרה "לפספס את האופציות האחרות" הוא מחפש אותן, וכמו בגוגל, מוצא אותן, ומוצא הרבה. ומיכווון, ש"הכוונה והשפה מכוונות את תשומת הלב, לשם זורמת האנרגיה ושם נוצרות התוצאות" (מהנחות היסוד של NLP), הרי שאנחנו מקבלים את מה שתת-המודע שלנו מבין שאנחנו רוצים, במקרה הנ"ל זאת תיהיה אחת האפשרויות שהתכוונו לפספס.
      שוב תודה,
      לידיה להב
      מאמנת

      • שרון שחף

        הפלא הוא שכאשר אנו הופכים מודעים לצורת חשיבה זו שהיא תרבותית, אובססיבית, וכמובן בלתי מודעת, שוב איננו מזוהים איתה ואחיזתה דועכת.
        כאשר מבחינים ברגע האמת: "הנה אני מריץ סרטים על דבר שלא קרה ומתייחס לכך כעובדה מוגמרת", ההזדהות מופרת ואין צורך לעשות הרבה מעבר לכך.
        כשלומדים לזהות את דפוס החשיבה ניתן להעזר בתרגילי נוכחות ברגע ההווה בכדי להחזיר את תשומת הלב לכאן ועכשיו. תהיה זו השקעת אנרגיה מיותרת להלחם במחשבות.

  2. מנשה יוסף

    מדהים לחשוב איך אנחנו מסבכים לנו את החיים כשלחשוב פשוט זה הפיתרון

השארת תגובה