תופעה מטרידה ביותר!

Advice1_001אחת התופעות המטרידות של עידן התקשורת המיידית היא התייעצות אובססיבית. לאחרונה גיליתי שכמעט לכל אחת מלקוחותיי יש 'אשת סוד' עמה היא מתייעצת פעם עד מספר פעמים ביום!!! (או לחלופין מייעצת לה). זו יכולה להיות אמא, חברה, או קבוצת חברות מהן היא מבקשות אישור על כל דבר, אף הפעוט ביותר.

ולמה אני קוראת לכך תופעה מטרידה? כי מדובר בתלות הרסנית שמגבירה פחד, פוגעת בשיקול הדעת ובהערכה העצמית. מייד אסביר כיצד.

ככל שאנו מתייעצים אנחנו פחות ופחות סומכים על עצמנו. כשאני מציינת זאת בפני לקוחותיי אני תמיד זוכה לאותה תשובה: "אבל בכל פעם שהקשבתי לעצמי טעיתי". אך גם אם זה נכון, וברוב המקרים מדובר בהגזמה גסה, בכדי ללמוד לסמוך על עצמנו אנחנו חייבים להתחיל להקשיב לעצמנו, וככל שנעשה זאת יתעצם הביטחון בשיקול דעתנו ונפעל בדרך יעילה יותר.

מה שבעצם מסתתר מאחורי חוסר הנכונות להחליט הוא הפחד מהלקאה עצמית בעקבות כישלון. אם תחשבו על-כך, גם כשקיבלתם עצות מכל העולם הן לא תמיד היו מוצלחות. ההבדל הוא שכאשר אתם מחליטים לבד אתם חרדים מההאשמות שתטיחו בעצמכם אם ההחלטה תתברר כשגויה, אם מישהו אחר מייעץ לכם, תמיד תוכלו להאשים אותו. אך לא בכך ולא בכך יש טעם או חכמה. הדרך להשתחרר מהפחד המשתק היא להפסיק 'לטחון' את עצמכם ובמקום זאת להפיק לקחים מהנעשה בכדי לפעול טוב יותר להבא.

אבל יש בזה גם משהו בריא ומשחרר, לא?
אחת הטעויות שמלבות את ההתייעצות האובססיבית היא שבסך הכל מדובר בשיחה מלב אל לב, פורקן בריא ומשחרר, ביטוי לחברות קרובה. אך אין זה כך. אותן שיחות בנויות רובן ככולן על 'טחינה' מיותרת המכילה מילים קשות כלפי אלו שפגעו בנו, רחמים עצמיים, ניתוחים מיותרים וחסרי שחר על למה אדם כזה או אחר התנהג בצורה כזו או אחרת, או דיון אינסופי בניסיון להגיע להחלטה מושכלת שחוץ מלבלבל לא מועיל בדבר.

אם תשימו לב לתחושתכם בתום שיחות שכאלה תוכלו לזהות כבדות ועייפות. באם אתם בצד המייעץ תוכלו להבחין שלא משנה כמה פעמים אתם חוזרים על דבריכם ההגיוניים זה כאילו דיברתם לקירות, ובשיחה הבאה תתבקשו לחזור על אותו ההסבר שוב. אם אתם בצד המתייעץ תוכלו להבחין שהעידוד אכן מסייע באופן רגעי, אך זמן קצר לאחר מכן חוסר השקט והרגשות הקשים מציפים אתכם שוב, ואתם נזקקים לעוד 'מנה'.

"אבל היא זקוקה לי!"
לא אחת שמעתי מנותני העצות את הטענה "אבל היא זקוקה לי!", "היא דורשת ממני עצות, מה אני אגיד לה לא??" לטענה זו אשיב שכל מי שעסוק במתן עצות חייב להבין שהוא לא מביא שום תועלת לזה שמולו. אם אתם מלבים את התלות של אדם אחר בכם אתם מונעים ממנו להתחבר למקור כוחו, כמו כן, אתם מאפשרים לו קרקע פוריה להלהיט את השליליות והפחד שכבר בתוכו, וגרוע מכל – אתם הופכים ל'פח הזבל' של רגשותיו השליליים. שכן, התדר האנרגטי הכאוטי שנוצר כתוצאה משיחות אלה מציף אתכם ומשפיע על רגשותיכם ועל התנהלותכם!

אם, בתור נותני העצות, תהיו כנים עם עצמכם, יהיה עליכם להודות שאתם מפיקים תחושת כוח מהמעמד, הקלה מכך שמצבכם טוב משל הנועץ האומלל, ואולי אף שואבים ביטחון מתלותו בכם. ובעצם, שזהו גם צורך שלכם ולא רק שלו.

בסופו של דבר, השאלה לגבי יחסים מעין אלה היא "האם ליחסים יש זכות קיום אמיתית?" כלומר, מה יקרה אם אני, כמתייעצת, אפסיק לשתף באופן מוגזם את חברתי ולדרוש ממנה עצות, האם עדיין יהיה לה עניין בי? או אם כנותנת עצות אגביל את עצותיי, האם עדיין יהיה לחברתי עניין בי? האם יחדיו נצליח להעביר את היחסים לפסים בריאים יותר?

אז מה עושים?

  • המנעו מבקשת עצות מיותרות, למרות הפחד. כשתעשו זאת תחושו בתחילה פחד עצום, כאילו הקרקע נשמטה מתחת לרגליכם. אך לאחר זמן קצר תהפכו שקטים יותר ותוכלו לשמוע את ההנחייה הפנימית שבתוככם (קול שמדבר אליכם כל הזמן אך לרוב אתם פשוט מתעלמים ממנו).
  • הימנעו ממתן עצות. במקום זאת הפכו קשובים וכאשר מישהו 'טוחן' באוזניכם עצרו אותו במשפט כגון "טוב, אין טעם להרחיב על זה" או שנו נושא.
  • הורידו מהלקסיקון את המשפט "אבל אני לא יודעת…!!!" התלונה הבכיינית מחזקת את אמונתכם שאינכם מסוגלים ואינה מועילה בדבר.
  • נקטו בפעולות שמגבירות את השקט הפנימי בכדי שחשיבתכם תתבהר ותוכלו לקבל החלטות באופן מושכל. לשם כך הגבילו התעסקות מוגזמת בסמארטפון, צפייה בטלוויזיה ובילוי ברשתות חברתיות. במקום זאת קחו ספר לידיים, צאו לטבע, לים, עסקו בפעילות גופנית והישארו בשקט עם עצמכם מבלי לנסות לברוח.
  • הפסיקו 'להלקות' את עצמכם על החלטות פחות מוצלחות, ומתוך בחינה שקטה של המצב הפיקו לקחים בכדי לפעול באופן יעיל יותר להבא
  • אם אתם מחליטים לפנות לבעלי מקצוע זכרו שנוסחאות שמתעלמות מהפער בין ההבנה ליכולת היישום מיותרות, כל שאתם זקוקים לו זה מישהו שישיב לכם את האמון בעצמכם.
  • ואל תשכחו שהתייעצות מוגזמת רק מגבירה את הבלבול ואת חוסר הביטחון שלכם!

בהצלחה!

Image courtesy of Victor Habbick at FreeDigitalPhotos.net
6 תגובות
  1. לוסי

    נכון מאוד מזלי שאני לא מהמתייעצות אלא מהמייעצות אבל העצה שלי תמיד לאותה חברה תשמעי לעצמך ולבטן שלך

  2. נעמה

    כל מילה שלך בסלע.כפי הנראה באמת במקרים רבים ,הפחד מ"הפסד" חברויות,הוא זה שמנהל רבים מאיתנו.מנסיון אישי,אוכל לומר,שברגע שחשש זה נעלם,יכולת ההחלטה מתעצמת ואין יותר צורך בעצות מיותרות.אולם ,זה לא קורה בלחיצת כפתור,ורק אחרי שקולטים את התובנה הכל כך מדויקת שתארת כאן,רק אז אפשר להתחיל בתהליך של דילול שואבי האנרגיות למיניהם,ובחיזוק הבטחון העצמי,ויכולת קבלת ההחלטות עם הכלים האישיים של כל אחד ואחד.
    נהניתי לקרוא ולהתחזק.יישר כוח!
    נעמה

  3. שולמית

    שוב דברי חכמה מעשיים ומועילים למי שבשל להקשיב,לקבל ולישם. תודה!!

השארת תגובה