לב שבור זה אחד הדברים המכאיבים ביותר, לעתים אף יותר מאובדן של אדם קרוב.
הסיבה לכך אינה עצב טהור ואינה בהכרח אהבה, בראש ובראשונה זה הדימוי העצמי שהתרסק ונפגע.
כתוצאה מכך אנחנו חווים עלבון זועם ויותר מכל רוצים שאהובינו לשעבר ישובו אלינו בתחינה וישיבו את כבודנו האבוד, או לחלופין לזכות בנקמה מתוקה.
ויותר מכל אנו חוששים מהעמקת העלבון באמצעות מציאת הוכחה לכך שאלו שפעם אהבו אותנו "התקדמו". ובעוד איננו מסוגלים להפסיק לחשוב עליהם, אנו כבר ממש לא בראש מעיניהם.
החשש מפגיעה נוספת באגו, שהוא הדימוי העצמי השברירי שלנו, מובילה למנהג המגונה של העת המודרנית, הסטוקינג.
יש לא מעט מן האמת באמרה "רחוק מהעין, רחוק מהלב", אך היום, כשאפשר לעקוב ברשתות, באפליקציות ובווטסאפ, הפיתוי הפך קשה מנשוא.
המעקב מספק נחמה רגעית. "זה בסדר. הוא עדיין לא העלה תמונה עם מישהי חדשה", "הוא עשה לה עוקב, אבל היא לא עשתה לו בחזרה", "הוא היה בווטסאפ בשעות שהוא נוהג לישון, הוא בטוח מדבר עם מישהי," או "הוא עדיין באפליקציה, סימן שלא מצא".
כך מחשבותינו מסתחררות, והראש בונה תיאוריות שאולי הן נכונות ואולי לא, ומותיר אותנו כבולים אנרגטית לזה שהלך מאתנו.
כל מי שעושה זאת יודע כמה זה מכאיב, ושלא תמיד נמצא את ההקלה שאנו מחפשים. במקום זאת, בוקר אחד בהיר אנחנו עלולים לגלות שחששותינו קרמו עור וגידים
אז למה את לא מצליחה להפסיק?
אם גם את חוטאת בסטוקינג, מן הסתם כבר הבטחת לעצמך יותר מפעם אחת שתפסיקי, אך במהרה גילית ששוב פעם אינך מסוגלת לשלוט בדחף ולהירגע כל עוד לא וידאת שהכל, כביכול, כשורה.
למעשה ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שאינך עומדת בהחלטתך:
א. את לא באמת רוצה
על כפות המאזניים ניצבים זה מול זה, מחד הרצון להותיר מאחורייך את הכאב ומאידך חוסר הנכונות להיוותר עם חוסר הוודאות.
ונכון לרגע זה, אם תהיי כנה עם עצמך, הדחף להשיג הקלה רגעית חזק מן הרצון לשחרר את העבר ולפנות מקום למשהו חדש.
כל עוד עניין זה לא ישתנה, תגלי ש"אינך מצליחה" להפסיק, אך מדויק יותר יהיה לומר שעדיין אינך רוצה מספיק.
ב. חסרה לך משענת פנימית יציבה
אין כמעט מי שלא נופל למציצנות כזו או אחרת, גם אנשים חזקים ויציבים. כמובן שה"סטוקר" יהיה הצד הנפגע שחווה דחייה.
עם זאת, יש הבדל עצום בין היקף המציצנות של אלו שנהנים מחוסן נפשי לבין אלו שלא.
גם אם את נהנית מחוסן נפשי, יתכן שעדיין תמצאי את עצמך מסתכלת מדי פעם בפרופיל שלו או בוחנת את פעילותו. אך מהר מאוד הדחף ידעך והמרווחים בין הבדיקות יגדלו עוד ועוד, עד שיעלמו.
כשאת סובלת מחולשה רגשית, הדחף לדעת הופך לאובססיה. את בודקת כל שעה מה קורה ברשתות השונות, ויושבת שעות ומסתכלת מתי הוא אונליין בווטסאפ בעודך מנתחת את מהלכיו על-פי התרחישים שמצייר דמיונך הכאוב והמפוחד.
יתכן שהוא בכלל לא האקס אלא בן-זוגך. במקרה זה הבעיה עוד יותר מכאיבה, שכן את חיה יום-יום, שעה-שעה בפחד מתמיד עם מי שאמור להיות זה שמספק לך נחמה.
כשמישהי מנהלת מעקב במסגרת זוגיות, זה ברוב המוחלט של המקרים משום שיש לה סיבה לגיטימית לחשד. ועדיין, לחיות בצורה כזו, זו אומללות בל תתואר. לכן המלצתי היא למצוא דרך לשים זאת מאחורייך או לחלופין, להביא לסיומו של הקשר. אחרת הרגשות המכאיבים יכרסמו בך כמו חיידק טורף מבפנים.
ומה ניתן לעשות לשינוי המצב?
הדבר הראשון והחשוב ביותר לצורך שינוי המצב הוא לא אחר מאשר חמלה עצמית!
חמלה עצמית היא מצרך הכרחי לחיים של שלווה ואהבה עצמית, ולמרות זאת, כה נדיר.
רובנו מגלים נוקשות איומה כלפי עצמנו, ואין בנו שום חמלה והבנה לחולשתנו האנושית. אנחנו כועסים ואף שונאים את עצמנו על מעשינו וטוענים בתוקף שכל אדם "נורמלי" היה מצליח במקום בו אנו נכשלנו.
לכן, הצעד הראשון הוא להפסיק להצליף בעצמך עם שוט דמיונית, ובכך לכלות לעצמך את האנרגיה שכה נחוצה לשינוי ולגרום לעצמך לחוש כלוזרית חסרת תקנה.
במקום זאת הבחיני ללא שיפוט בכאב שיוצר המצב, ותני לרצון להיות שלווה ומאושרת להוביל אותך.
נכון שגם כשיש רצון מובהק (וכפי שהסברתי לעיל זה לא תמיד המצב), לא בהכרח נצליח מיידית לנהוג באופן הרצוי.
כמי שמכורה לסקי, הדימוי שלי לעניין הוא שכישלון זה כמו להתרסק על המדרון או לא להצליח לגלוש כפי שהייתי רוצה. כשזה קורה, אני לא יושבת ובוכה על-כך (אחרי הכל יש לי רק שבוע חופשה), אלא קמה, מתאוששת ועולה על המסלול מחדש.
וזה לא משנה כמה פעמים נפלת לדפוס המוכר עד היום, הרגע הזה הוא כל מה שיש לך, וכל מה שאת צריכה, כדי להתחיל מחדש.
העניין השני שיסייע לשינוי המצב הוא בניית חוסן נפשי. עניין זה חשוב לא רק לצורך הימנעות ממציצנות, אלא לכל דבר ועניין עמו תתמודדי בחיים.
בניית חוסן נפשי זה עניין רחב יריעה ויש לא מעט דברים שתורמים לכך. אך לצורך העניין נתחיל במספר צעדים שתוכלי ליישם כבר עתה:
- הפסיקי לקונן על-כך שעבורך שום דבר לא יסתדר. זה לא משהו שאת "יודעת", רק התרחיש העתידי הגרוע ביותר.
- המעיטי בדיבור על האקס, וכשאת עושה זאת, שימי לב למילים ולאינטונציה בהם את משתמשת.
- הפסיקי להתייעץ עם אחרים, ובעיקר עם אלו שמספרים לך כמה את בעייתית ובאיזו אומללות את עומדת לסיים את חייך אם לא תעשי כדבריהם.
- מחקי את כל ההתכתבויות עמו, הורידי עוקב בפייסבוק ובאינסטגרם לו ולחברים משותפים, הגדירי שלא יראה את הפרסומים שלך, ואת התמונות המשותפות אחסני הרחק מהישג-יד.
- ולבסוף, קומי ועשי פעילות גופנית מסוג כלשהו, אפילו הליכה ברחוב תשחרר אנרגיה מיותרת ותקל על המצב. (למעשה, בכל פעם שמתעורר הדחף ואת מרגישה שאת לא מסוגלת לשלוט בעצמך, צאי קודם לסיבוב קצר).
זה כמובן לא הכל, אבל זה ישמש כהתחלה, ומבטיחה שאם תיישמי זאת, זה כבר יעשה הבדל ענק.
בהצלחה!