לסטרס מתמשך השפעות בריאותיות רבות. ביניהן השמנה (בשל דחף מוגבר לאכול, וגם בשל כך שהוא מעלה את רמות הקורטיזול בדם, הורמון שגורם לדחף לאכילת סוכרים ושומנים, ושמיוחסת לו השפעה על כמות תאי השומן בגוף).
הוא גורם לנדודי שינה, מקושר לרמות סוכר גבוהות בדם, מקשה על כניסה להריון ואף עלול לפגוע בעובר. עלול לגרום לנשירת שיער, בעיות עיכול, לחץ דם גבוה, פגיעה בדחף המיני, הזדקנות מוקדמת, פגיעה בזכרון והתדרדרות קוגנטיבית.
מבחינה רגשית, כשאנו בסטרס אנחנו מדוכאים יותר, חרדים יותר, מתקשים לשלוט בתגובותינו הרגשיות וכתוצאה מכך מחבלים במערכות היחסים שלנו, מתקשים לתפקד באופן תקין כהורים – שוב מוותרים כי אין לנו כוח להתמודד, ובסופו של דבר מתפרצים על הילדים בזעם.
כל דבר קטן מצטייר כאתגר עצום, וכשאנו מרגישים שהכל גדול עלינו, אנחנו מחפשים מפלט במסכים, בשינה, ביחסים הרסניים, בכדורים או בחומרים משככים.
קל לפטור זאת בכך שהמציאות של ימינו מלחיצה, ובפרט בישראל. אבל האמת היא שזה לא ממש העניין.
ברור שחלק מהסטרס נובע מהמצב. אבל רובו המוחלט נובע מהתגובה שלנו למצב!!
למעשה סטרס נובע ברובו ממחשבות קשות (בראשן "מה יהיה???"), מכעסים, מחוסר יכולת להניח לאירוע שקרה או לקבל את עובדת קיומו ("למה זה היה צריך לקרות???"), מהוקעה עצמית בשל התנהגותנו, מראנו או הישגינו, מוויתור עצמי מוגזם, מטיפוח קורבנות, ומהתנגדות למצב – עמדה מנטלית המלווה בתלונה וברחמים עצמיים על כל דבר שקורה.
אז מה עושים?
1. חשבו חיובי 🙁
מי שמכיר אותי קצת, יודע שאני לא מתה על המושג "חשיבה חיובית". וזאת משום שבעיניי זהו רעיון מאולץ שמתמקד בטפל במקום בעיקר.
כאשר אנחנו מנסים לחשוב חיובי, בכל פעם שעולה מחשבה שלילית הנוגעת למשהו שרצוי לנו או מפחיד אותנו, אנחנו מנסים להדחיק אותה ובאופן מלאכותי להחליפה במשהו הפוך, חיובי.
אך מעבר לעובדה שאין לנו סיכוי אמיתי לשלוט בים מחשבותינו והשהדחקה לא מועילה בדבר, כשאנו מתמקדים בעניין זה בלבד, אנחנו מתעלמים מדפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו שממשיכים ליצור עוד ועוד מחשבות שליליות.
כאשר אנו משנים דפוסים אלה, לפתע, ללא מאמץ, אנחנו רואים הכל באופן וורוד יותר, כועסים פחות ושלווים יותר.
לצורך העניין החלו ב-3 דברים פשוטים:
א. הפסיקו להתלונן. התלונה מספקת פורקן רגעי אך מגבירה את התחושות הקשות לגבי המצב. ויתור על התלונה הוא אחד השינויים הכי קלים והכי הכי עוצמתיים שכל אחד יכול ליישם במיידי כדי לגרום לשינוי במצבו הפנימי.
ב. הימנעו מ"לפרוק", ו"להוציא קיטור", מאותו שיח דרמטי שלא באמת מנקה דבר, אלא משמש קרקע פוריה לתלונה, האשמה ורחמים עצמיים – כזה שצובע הכל בשחור ומגביר רגשות קשים. במקום זאת למדו לשתף במתינות.
ג. שימו לב איך אתם מדברים אל ועל אחרים – הימנעו מלדבר שוב ושוב על חסרונותיהם ו"עוולותיהם", ממילים קשות, ממתן אבחנות פסיכיאטריות, מללגלג שלא לצורך, ומאינטונציה תוקפנית, מאשימה ובכיינית.
2. עשו פעילות גופנית
במהלך חיי הבוגרים, מאז שהתחלתי לעשות ספורט, בכל פעם שהייתי מרגישה נורא ולא הייתי יודעת מה לעשות עם עצמי, הייתי עושה הליכה או הולכת לחדר-הכושר.
היום, למרבה השמחה, יש מלא שיעורים אונליין בחינם או במחיר שווה לכל נפש ולא צריך להתאמץ כדי לעשות פעילות גופנית.
אני יכולה לשתף אתכם שלאחרונה התחלתי לרוץ יותר באינטנסיביות, וזה עזר לי יותר מכל דבר אחר בהתמודדות עם תקופה מאתגרת שחויתי.
וזה לא משנה כמה אתם עושים ומה, העיקר שתעשו.
3. תרגלו מדיטציה
מדיטציה (או מיינדפולנס, שזה סוג של) היא בד"כ ההמלצה מס' 1 להתמודדות עם סטרס. אבל לא כל אחד מסוגל לתרגל מדיטציה.
אם לא התנסיתם בכך עד היום אני מזמינה אתכם לעיין בכתבה שלי "איך להתחיל לתרגל מדיטציה עוד היום". ואם ניסיתם וגיליתם שזה לא בשבילכם, במקום להילחם בכך התמקדו בפעילויות מסוגים שונים המגבירות שלווה נפשית (דבר שכדאי לעשות בכל מקרה, גם אם מתרגלים מדיטציה).
פעילויות כאלה יכולות להיות הליכה, בישול ואפיה, קריאת ספרים, האזנה למוסיקה (במידה, לא כל הזמן בשל הפחד ממה שעולה כשאתם נותרים לבד עם עצמכם), פעילויות יצירה, גינון, שירה, ריקוד, סדר וניקיון (לא באופן אובססיבי), וכמובן פעילות גופנית.
4. עשו דיאטת מסכים
המסכים הפכו לבריחה מזיקה מרגשותינו ומחשבותינו. הם מספקים הקלה זמנית אך אינם משנים דבר מהייסוד, ולא אחת התכנים בהם אנו נתקלים מגבירים סטרסט (צפייה בחדשות מגבירה פחד, ושיטוט ברשתות החברתיות עלול לעורר קנאה ושיפוט עצמי).
ברגע שאתם מגבירים את הפעילויות הבריאות (כדוגמת אלו שהוזכרו בסעיף הקודם), אתם אוטומטית פחות במסכים.
כן אני ממליצה להרגיל את עצמכם שלא להיות במסך בכל רגע פנוי. כשאתם ממתינים במקום כלשהו או נוסעים באוטובוס, למשל, במקום לשלוף מייד את הטלפון, שבו כמה רגעים בשקט והביטו סביבכם.
אם אין לכם יכולת לעשות זאת, ולו לרגע קט, ראו זאת כתמרור אזהרה בנוגע למצבכם הפנימי.
5. אכלו בריא
אחת ההמלצות המרכזיות לחיים בריאים ומאוזנים היא לאכול בריא.
אבל המלצה זו לא אחת גורמת יותר נזק מתועלת משום שהיא מעוררת פחד מאוכל לא בריא ושיפוט עצמי מוגזם והרסני על כל סטייה.
מסתבר שהתמכרות למזון בריא היא הפרעה נפשית לכל דבר, ואפילו שם יש לה: אורתורקסיה.
יש כל-כך הרבה דעות לגבי מה נכון לאכול, אז לא אכנס לכך. כל אחד עם מה שהוא מבין ומה שעושה טוב לגוף שלו.
אני אישית טבעונית ואוכלת בעיקר פירות, ירקות, דגנים, קטניות, אגוזים, שומנים בריאים וזרעים. אבל גם שוקולד, עוגיות, לחם ואורז לבן.
אם אתם מודאגים לגבי מה נכון לאכול, כלל האצבע הוא פשוט: אכלו כמה שיותר מזון טבעי וכמה שפחות מזון מעובד, ואל תזניחו את הפירות והירקות.
לגבי כמה, אתם יכולים לקרוא כאן מה דעתי.
ואני יכולה להבטיח לכם שלאבסס על זה שאכלתם מזון שנחשב לא בריא או משמין יפגע בכם הרבה יותר מאשר המזון עצמו
6. למדו לנהל את מערכות היחסים שלכם
מערכות יחסים בעייתיות, בין אם רומנטיות או אחרות, עלולות להוות את גורם המתח הגדול מכולם.
כשאנחנו לא מכבדים את עצמנו, את צורכינו ואת רצונותינו, נהיה כל העת מרירים ומתוחים.
וכך גם כשאנו בוחרים להישאר במערכת יחסים הכרוכה בפשרה (שלפעמים זה הדבר הנכון), אך במקום לקבל בשלווה את בחירתנו אנו מתלוננים, ממשיכים לנסות לכפות על הצד השני להשתנות (במקום לקבל את מגבלותיו ולהציב גבולות), ומתעקשים שאין לנו ברירה אחרת.
אז נכון שהנושא הזה הוא עולם ומלואו. אבל אפשר להתחיל בשני צעדים קטנים:
א. בכל מערכת יחסים בה אתם נמצאים (למעט משפחה מדרגה ראשונה – הורים, אחים וילדים), החליטו אם אתם בוחרים כרגע להישאר בה. ואם התשובה היא כן, הביאו קבלה למצב. הפסיקו להתלונן ולהילחם במה שלא ניתן לשנות והתמקדו בהצבת גבולות.
אם מדובר במשפחה מדרגה ראשונה ניתן להתרחק מעט, אבל ההמלצה שלי היא לא לנתק קשר אלא לוותר על ציפיות לא ראליות וללמוד להציב גבולות.
(אנשים תמיד אומרים לי "אני מציבה גבולות וזה לא עוזר" בזמן שהם בכלל לא מציבים גבולות אלא מבקשים, מתחננים, בוכים או צועקים בלבד).
ב. אם אתם נמצאים במערכת יחסים שאינה מכבדת כלפיכם או שמהותה אינה מכבדת את רצונותיכם העמוקים, בדקו עם עצמכם האם הרווח שאתם מפיקים ממנה עולה על המחיר, ואם אתם מרגישים שהגיע הזמן להמשיך הלאה ואינכם מצליחים לעשות זאת בכוחות עצמכם, פנו לעזרה.
-:-
ממליצה לבחור דבר אחד-שניים ולהתחיל ליישם (ההמלצה שלי היא להתחיל בהימנעות מתלונה), ומבטיחה שכשתתחילו ליישם שינויים קטנים, השינוי שהם יביאו עמם יסלול את דרככם לשינויים גדולים יותר 🙂
וואו.. ממש תודה לך על המידע החשוב שהענקת כאן
זה ממש לא מובן מאליו…
גם אם מצליחים ליישם את כל אשר ציינת כאן,
הבעיה של המסכים פשוט מוציאה אותי מדעתי
בשמחה!
יש לי עוד כתבה מקיפה יותר בנושא המסכים, הנותנת רעיונות ליישום:
https://www.awakening.co.il/3344/decisions/