אני מודה: אני סובלת מחוסר ביטחון עצמי!

הנושא של חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך ורגשי נחיתות זה נושא שאני שומעת עליו מהמון אנשים בימים אלה.

במשך השנים התרגלתי לשמוע על כך מנשים שמחפשות זוגיות, אבל לאחרונה אני נתקלת בעיקר באנשים צעירים, אפילו ילדים, שמרגישים רע ולפעמים רע מאוד לגבי עצמם. לגבי מי שהם, איך שהם נראים, מתביישים בעצמם, וכה חרדים להיכשל עד שאינם מעזים אפילו לנסות.

לאחרונה יצא לי לבחון את מפלס הביטחון העצמי שלי.

זה לא חדש לי שישנם דברים שאני קצת חסרת ביטחון לגביהם.

אחד הנושאים הללו הוא הפן החברתי.

בחזית הזו התחלתי מנקודה מאוד נמוכה. בגיל ההתבגרות סבלתי מהצקות ובעקבות כך הפכתי מומחית בלהיות בלתי נראית בכיתה, ועד הצבא לא עלה על דעתי לדבר עם בנים ולא חשבתי שמישהו אי-פעם ירצה אותי.

במשך השנים הכישורים החברתיים שלי השתפרו מאוד. אך היום, למרות שאני ממש בסדר, אני עדיין יכולה למצוא את עצמי מדי פעם בסיטואציה חברתית בה איני מצליחה למצוא את מקומי.

כמובן שכאשר זה קורה זה גורם לי להרגיש רע. אבל אני יכולה לומר בפה מלא שהעניין הזה הוא עד כדי כך זניח בחיי שאין לי שום עניין להשקיע אנרגיה על-מנת לשפר עוד את כישורי החברתיים.

גם בכל מה שקשור לזוגיות ויחסים רומנטיים עלול לעלות בי חוסר ביטחון לעתים.

למרות שמאז הצבא קיבלתי פידבקים חיוביים מגברים, ש לי חוסר ביטחון מסוים לגבי הגוף שלי, והחזית הרומנטית, ככלל, תמיד היתה זו שבה הייתי מאבדת הכי מהר את הביטחון.

אז האם זה אומר שאני אדם חסר ביטחון?

זה אומר שבחזיתות מסוימות הביטחון העצמי שלי אינו מרקיע שחקים והוא עלול להתערער לרגע במצבים מסוימים.

אבל… ויש כאן אבל גדול!!!

בחזיתות החשובות יותר, בעיניי, יש לי ביטחון עצמי שלם ומלא בעצמי.

למשל, ההבנה שלי של הטבע האנושי ושל הסיבות למצוקה של בני-האדם בעידן המודרני והדרך לפתור אותה, שונה בכ-180 מעלות מזו של "מדעי" הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.

אך למרות שדבריי סותרים את דברי הממסד, אני עומדת ב-100% מאחוריהם ויש לי ביטחון מלא במה שאני יודעת.

כשמישהו שולל את עמדותיי ואת התובנות שלי לגבי כך זה לא גורם לי להטיל ספק בעצמי.

אני סומכת על עצמי, על החושים שלי, על האינטואיציה שלי ועל היכולת שלי לנתח אנשים ומצבים.

בנוסף, אני סומכת על גופי ועל בריאותי. על שיקול הדעת שלי, ועל יכולתי לנהל את חיי בתבונה.

אז שוב נשאלת השאלה, האם אני אדם בעל ביטחון עצמי גבוה או נמוך?

התשובה שלי היא שאני אדם בעל ביטחון עצמי גבוה בתחומים מסוימים ובינוני בתחומים אחרים.

בעל דימוי עצמי מציאותי, חיובי במהותו.

בעל הערכה עצמית יציבה.

וחשוב מכל – אדם שיודע מי הוא מעבר למראה חיצוני ולהישג כזה או אחר.

אז אם גם אתם, כמו רבים, מרגישים שביטחון עצמי, דימוי עצמי ואהבה עצמית הם שעומדים בדרככם למטרותיכם, להצלחה ולאושר, היום אני רוצה להתחיל משני טיפים מעשיים שיסייעו לכם להתחיל לשנות זאת:

הראשון – לוותר על דימויים לא מציאותיים

בדיוק היום יצא לי לדבר עם בחור צעיר שפנה אלי בגלל רגשי נחיתות. כששאלתי אותו כיצד זה בא לידי ביטוי, הוא אמר שאינו מצליח להרגיש נינוח בכל מיני סיטואציות, שיש אנשים שהוא מאוד נבוך מולם, בעיקר במפגש ראשוני, ושלעתים אין לו את החופש להתבטא באופן חופשי בחברה.

כפי שציינתי לעיל – אני מכירה היטב את הנושא ויודעת עד כמה לא נעים הוא.

עם זאת, מקור הסבל העיקרי במקרה זה אינו חוסר הביטחון שהבחור חש מבחינה חברתית (שכן הוא ציין גם שיש אנשים – גם אם לא רבים – שהוא כן חש בנוח אתם, ושהוא לא נותן לעניין זה לעצור אותו בחיים), אלא השיפוט העצמי על זה שהוא בכלל מרגיש ככה.

שיפוט עצמי שנובע מהיאחזות בדימוי הלא מציאותי של "האדם הזורם חברתית, הבטוח והמאושר".

רבים מאמינים שאדם שזורם חברתית, שמרגיש נינוח עם כל אחד ובכל מצב, הוא אדם בעל ביטחון עצמי גבוה, שאוהב את עצמו ושקל לו בחיים.

אבל בפועל, במקרים רבים זה ממש לא נכון!

יש הרבה אנשים שהם מאוד חברותיים, אבל הם לא בהכרח אוהבים את עצמם, ולפעמים הם סובלים מדימוי עצמי נמוך, מחרדות, או מאתגרים אישיים אחרים.

ויש עוד המון דוגמאות לשיפוט העצמי הנוקשה שכולנו חוטאים בו.

לפני כמה ימים למשל דיברתי עם לקוחה על מערכת יחסים מורכבת שבה היתה. "במקום להלקות את עצמך על זה שנשארת, נסי ללמוד מכך כדי שלהבא תוכלי להחליט אחרת." הצעתי.

"נכון, היא אמרה. לא טוב לך, תקום ותלך!!"

אבל באמרה זאת היא לא ויתרה על שיפוט עצמי רק הוסיפה עליו. שכן מאחוריה דבריה הסתתרה ההנחה לפיה "אדם נורמלי מתנהל תמיד באופן נכון", שהיא עוד דימוי שאינו נאמן למציאות.

נכון שתיאורטית הדבר הנכון הוא לקום וללכת כשלא טוב, אבל הרבה פעמים זה לא כזה פשוט, ורבים וטובים מוצאים את עצמם במערכות יחסים שרחוקות להיות ממושלמות בעודם מתקשים לקום וללכת מכל מיני סיבות.

יש הבדל בין להתכוונן לעתיד. למשל לומר לעצמי, "אם שוב אמצא את עצמי במערכת יחסים שבה בן-הזוג לא תומך ומתייחס בזלזול, אזכיר לעצמי מה המחיר של להישאר בקשר כזה לאורך זמן." לעומת, "אם לא טוב, קמים והולכים." שזו אמירה שאינה לוקחת בחשבון את מורכבויות החיים.

מילים לא יכולות להסביר באופן מלא עד כמה שיפוט עצמי נוקשה ולא מציאותי כזה תוקע ומעכב, לכן רק לומר, וותרו על-כך ותראו… מניסיון 🙂

הטיפ השני שלי הוא ללמוד לצאת מהראש באמצעות תרגול נוכחות ברגע ההווה.

אחד הדברים העיקריים שיוצרים את חוסר הביטחון במצבים חברתיים, כמו גם במצבים רבים אחרים, הוא המחשבה "מה יהיה?"

במקרה של עכבות חברתיות, כשאנו מדמיינים מה יהיה, אנחנו כבר רואים את המעמד המביך בעיני רוחנו ולמעשה ניגשים לסיטואציה "בידיעה" מה יקרה ואיך נרגיש.

אך הידיעה הזו אינה ידיעה, היא רק התסריט הגרוע ביותר. כזה שעלול להתמשש ועשוי שלא.

התסריט הזה מבוסס כמובן על אירועים דומים שהתרחשו בעבר, והמחשבה קובעת אוטומטית שגם הפעם הדברים יתרחשו באופן דומה.

לכן, ככל שאנו יותר נוכחים – פחות בראש ויותר עם מה שעומד מולנו כאן ועכשיו – אנו ניגשים לסיטואציה באופן נקי, ללא מטעני העבר או הפחד מהעתיד, ולפיכך נינוחים הרבה יותר.

על איך להתחיל לתרגל באופן פשוט ומועיל ניתן ללמוד בכתבות שלי "איך להתחיל לתרגל מדיטציה עוד היום" ו"7 דרכים פשוטות להתחיל לתרגל מיינדפולנס".

כן מומלץ להאזין להדרכה "איך להשתחרר מהמחשבות שאינן נותנות מנוח?"

מעבר לכך, בכל מה שקשור לנוכחות אני מאוד ממליצה על כל החומרים של המורה הרוחני והסופר אקהרט טולה.

שלכם,
שרון

אהבתם? מוזמנים לשתף
6 תגובות
  1. ידין קפלנסקי

    תודה רבה שרון. דברי שפיות נעימים, טובים ומאירים.

  2. אלינור

    שרון, בתור אחת שעברה אצלך תהליך,
    את תמיד קולעת כל פעם מחדש, מתחברת מאוד!
    תודה!

השארת תגובה ל-גליה סגלס

ביטול