יש היום ה-מ-ו-ן אנשים, ביניהם לא מעט ילדים ובני-נוער, שפוחדים פחד מוות מלעשות טעויות, לחשוף חולשות, להודות שהם לא יודעים משהו, או חס וחלילה לטעות.
הם נזהרים, נמנעים ונשמרים, ומתקדמים בצעדים מדודים וזהירים ורק עד גבול מסוים.
חלקם נראים על-פני השטח כבטוחים בעצמם ומחזיקים במשרות טובות ואף ניהוליות, אבל בתוכם פנימה הם לעולם לא מרגישים מספיק טובים, וכל טעות קטנה נחשבת בעיניהם ככישלון ומטלטלת את תחושת הערך העצמי שלהם.
פחדים אלו יכולים לנבוע מחוויות ילדות כגון הורים ביקורתיים, כאלה שדרשו הצלחה מלאה, או לחלופין הורים שגוננו, ויתרו ועשו במקום ובכך לא איפשרו לילדיהם להתמודד. הם יכולים גם לנבוע מאירוע שבו הרגשנו שטעינו או נכשלנו וספגנו לעג, או מהשוואה לאחרים שעלו עלינו בעניין כזה או אחר.
התרבות העכשווית, בתורה, מעצימה ומחזקת את הפחדים הללו. כי למרות שרובנו המוחלט כבר יודעים שמה שמוצג על גבי הרשת הוא מטויח, מיופה ולא אחת שקרי, אנחנו עדיין מושפעים מכך רגשית וזה גורם לנו להשוות ולקנא.
מקורם של הפחדים הללו בתחושת ערך עצמי נמוכה. אנחנו חוששים ש"הפגמים" שלנו יחשפו ברבים, או ש"הכישלון" (שיכול להיות גם טעות פעוטה למדי), יהווה הוכחה ניצחת לכך שהדעה שלנו על עצמנו נכונה.
האם אפשר לצאת מזה?
תלוי מה המטרה שלכם.
רוב האנשים שנמצאים במצב הזה מוכנים לקפוץ למים, אבל… אך ורק כשיהיו בטוחים שהם לא עומדים לעשות כל טעות ושייראו כל העת במיטבם.
זוהי כמובן ציפיה לא ריאלית.
אם לעומת זאת, המטרה שלכם היא להפוך בטוחים ונינוחים במגוון מצבים, להעז לנסות, ולהבין שטעויות הן חלק מהדרך ושאינן מעידות על מי שאתם במהות – זה בהחלט אפשרי.
הנה כמה צעדים שיעזרו לכם בכך:
רגע לפני מה כן, חשוב לי להדגיש מה לא יעזור:
- להחליט שלא אכפת לכם
- לא לשים על מה שאחרים אומרים
- לזכור שאתם שווים ללא קשר להצלחה שלכם
- לא להשוות את עצמכם לאחרים
למה עצות אלה אינן מועילות? כי למרות שהן נשמעות טוב והתוצאה שלהן בהחלט רצויה, אי-אפשר פשוט להחליט להרגיש אחרת. הרגשות שלנו אינם רציונליים.
אז מה כן?
1. חשיפה הדרגתית היא דרך יעילה לשחרור פחדים וחרדות. הרעיון הוא להתמודד עם הגורם מעורר החרדה באופן הדרגתי, מן הקל אל הכבד.
אם למשל אתם חוששים לטעות בדיבור באנגלית, החלו מלשבת עם אדם קרוב, שתפו אותו בפחד ונהלו עמו שיחה באנגלית מבלי לנסות שלא לטעות.
אם אתם חוששים להיכשל, התנסו משהו חדש שמעולם לא עשיתם. אולי משהו שרחוק מאוד מעולמכם הטבעי, כך שהציפיה להצליח בכלל לא תהיה שם, או שלא יהיה לכם חשוב להצליח.
ומשם המשיכו בחשיפה בקצב הנכון לכם.
2. כשאתם עושים טעות או שאינכם מצליחים במשהו, אל תתנצלו על טעותכם, אל תסבירו מה הביא אתכם לטעות ואל תתגוננו. הודו בפשטות שטעיתם.
אמרו משהו כמו, "סליחה, טעיתי…" ותקנו את עצמכם במידת הצורך.
3. הציבו גבולות לאנשים שמורידים אתכם על טעויות, והעמידו אותם במקומם, גם אם אלו ההורים שלכם, המנהל/ת בעבודה, ובטח ובטח בן/בת-הזוג.
אתם יכולים לומר משהו כמו "כשאת מעירה לי בצורה כזו, זה גורם לי להרגיש קטנה ונשפטת וללכת על ביצים לידך". ולבקש איך לתת לכם משוב, או לחדד על מה אתם מבקשים שימנעו מלהעיר.
לעתים בקשה בלבד אינה מספיקה ויש צורך להמשיך בצעדים הבאים של תהליך הצבת הגבולות.
4. נסו לנרמל את החוויה שלכם – כשאנו עסוקים בפחד מטעות וכישלון, אנחנו בוחנים את עצמנו בשבע עיניים וכתוצאה מכך, אנחנו לא באמת רואים מה קורה סביבנו.
המצב של כ-ו-ל-ם נראה לנו הרבה יותר טוב משלנו. אם אחרים עושים טעויות, אנחנו מחליטים שזה לא מפריע להם. או מתעקשים שהטעויות שלהם לא חמורות כמו הטעויות שלנו. או מצהירים שכשגברים טועים ההתייחסות לכך שונה מאשר כשנשים טועות.
על-מנת לנרמל את המצב פקחו עיניים ואזניים, ותתפלאו לגלות שכולם עושים טעויות, כולם נכשלים לעתים, כולם עושים לעתים פאדיחות לעצמם. כולם.
גם אנשים שאתם מעריכים ונושאים אליהם עיניים.
בהקשר זה עולים לי כל "אנשי העל" שפגשתי בחיי. כאלה שלרגע או שניים האמנתי באמת שנמצאים הרבה מעל כולנו, אך לאחר הכרות מעמיקה יותר עמם, גיליתי שהם רק אנשים. אנשים טובים ומוכשרים, אבל אנושיים כמו כולנו.
5. הפסיקו להתעסק בכשלונות, בטעויות ובחולשות של אחרים. עיסוק בחולשותיהם ועוולותיהם של אחרים מקנה תחושת כוח רגעית, אבל בכל פעם שאנחנו מורידים מישהו אחר, המסר לתת-מודע שלנו הוא "אני קטן וחסר ערך, וכדי לא לחוש זאת עלי להוריד אחרים".
ומלבד זאת, כשאנו עושים זאת, אנחנו מתחילים להאמין שכולם שיפוטיים כמונו, ומדברים עלינו כפי שאנחנו מדברים עליהם.
6. שנו את הפוקוס – פוקוס על איך שאנחנו נראים, מה יחשבו עלינו, או האם נהיה "מספיק טובים" – יגרום לנו להיות מרוכזים בעצמנו באופן אובססיבי.
לעומת זאת פוקוס על משהו שמחוץ לעצמנו – למשל על הערך שהיינו רוצים לתת לאחרים, או על רעיונות שחשוב לנו לקדם – יקל עלינו להשתחרר.
7. הטילו ספק במחשבותיכם – כשאתם אומרים לעצמכם דברים כמו, "עכשיו הם יחשבו שאני אידיוט", "שאני לא מתאימה לתפקיד" וכד' – זכרו שאלו הנחות בלבד. אתם לא באמת יכולים לדעת מה אחרים חושבים. ומן הסתם, בדיוק כמותכם, הם עסוקים בעיקר בעצמם.
-:-
יש עוד לא מעט דברים שניתן לעשות כדי להגביר את הביטחון ולהרגיש נינוחים בעורנו.
NLP למשל זו שיטה שעובדת באופן מדהים בהקשר זה, ורק כשאנחנו לומדים להיות נוכחים ברגע ההווה, אנחנו יכולים להתחבר למהות השלמה והאמיתית שלנו שהיא מעבר להישג כזה או אחר.
ואם תרצו, אני כאן לייעוץ ותמיכה.
לקריאה נוספת:
השארת תגובה