בעיה של גבולות לא ברורים

כמה פעמים שמעתם את עצמכם מצהירים בייאוש ובכעס: "אבל מה אני יכול לעשות?", "לא משנה כמה פעמים אני מנסה להסביר לו – שום דבר לא עוזר!"

לרוב זה קורה מול הורינו, בני-זוגנו וילדינו, אך לא אחת גם מול הבוס, עמיתים לעבודה וחברים; אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים "כן" במקום בו אנו רוצים לומר "לא", סופגים יחס לא הוגן וחשים מנוצלים. הסיבה לכך היא אי-הצבת גבולות ברורים הקובעים מה אסור ומה מותר במרחב שלנו וכיצד ראוי להתנהג אלינו.

הורים רבים, לדוגמה, חוששים להציב גבולות לילדיהם, אם משום שתקיפות נתפשת בעיניהם כ'לא בסדר', מחשש שהילד יפסיק לאהוב אותם או מפחד שילדיהם יחושו כלפיהם כפי שהם חשו כלפיי הוריהם. אך אותם הורים שמדחיקים את כעסם ומתרָצים מול ילדיהם מוצאים את עצמם לא אחת מתפרצים בתוקפנות כלפיהם כשמגיעים מים עד נפש.

בזוגיות פעמים רבות צד אחד נמצא בעמדת חולשה בשל תלות בקשר וחשש לאבדו. מתוך פחד להידחות הוא ממשיך לספוג עוד ועוד, אינו מציב גבולות וממשיך לתת בציפיה לזכות ביחס דומה. אך במקום לתמוך ביצירת היחסים בהם הוא רוצה, יחסו המבטל כלפי עצמו משתקף אליו כבמראה מבן-זוגו, והטינה שמתפתחת בו מחלחלת ליחסים ומתפרצת כמריבות תכופות בשל עניינים של מה בכך.

הקושי בהצבת גבולות נובע מכך שתרבותית איננו לומדים כיצד לעשות זאת באופן יעיל. כמו מדינה המתחבטת בין מדיניות הבלגה לבין מבצעי לחימה ראוותניים ועקובים מדם, אנו נעים בין 'החלקה' לבין תוקפנות מוגזמת. מי שנוטה 'להחליק' משלם מחיר כבד כאשר הוא סופג שוב ושוב את כעסו שמחלחל בו ומתפרץ מתוכו באופן חסר פרופורציה ברגע הכי פחות מתאים, ומי שמשתמש בתוקפנות משלם גם הוא מחיר יקר כאשר עצם ביטויה של התוקפנות מעצים את תחושת הכעס שבו וגורר תגובת נגד חריפה וחוסר נכונות לשיתוף פעולה.

אז איך עושים את זה נכון?

להצבת גבולות אפקטיבית מספר שלבים:

1. הגדרת הגבול – גבולות זה דבר מאוד אישי בו אין נכון או לא נכון מוחלטים. ישנם מקומות בהם ברור לנו מהם הגבולות הרצויים ובמקומות אחרים מעשינו מלמדים אותנו מהם באמצעות הרגשות שמתעוררים בנו בזמן או לאחר מעשה.כאשר מדובר בהצבת גבולות לילד רצוי ששני ההורים יסכימו על הגבולות, אך כשמתקשים להגיע להסכמה ניתן להחליט מיהו ההורה האחראי והוא שיקבע את התנהלות העניינים בתורו.

2. הגדרת התוצאה – כאן עלינו להגדיר מה תהיה התוצאה של חציית הגבול שהצבנו. הגדרת התוצאה אינה יכולה להיות איום סרק בו יש הנוטים להשתמש כלאחר-יד אלא משהו מאחוריו אנו מוכנים לעמוד בלב שלם. מילים ריקות יגרמו לצד השני להבין שהוא יכול להמשיך לעשות כרצונו, שכן לכל היותר יהיה עליו לשאת קצת תלונות וצעקות.

3. הצבת הגבול – כאשר מציבים גבול חדש יש להסביר מראש ובאופן ברור מהי ההחלטה ומה תהיה התוצאה של אי-עמידה בה, יש לעשות זאת באופן שקט ותקיף, ללא התנצלות או האשמה, כאילו היינו שוטר שמכוון את התנועה ומרים את ידו בסימן 'עצור'. הצבת גבולות היא בדרך כלל שינוי של סטאטוס קוו ולכן אם נעשה זאת מבלי להודיע מראש, ברגע של עצבים, זה יתפש כחוסר הוגנות מהצד השני. טענות כגון: "מלכתחילה זה לא פייר שכבר עשרים שנה אני עושה הכל בשבילך" או "די, אי אפשר ככה יותר" לא יפחיתו מתחושת העוול שיחוש האדם שמולנו. את אותו שלט 'עצור' מטאפורי ניתן להניף גם באירועים יומיומיים מינוריים יותר שאינם דורשים את התהליך כולו.

4. קיבוע הגבול – כשגוזלים ממישהו הטבה שעד היום ניתנה לו יש לצפות להתנגדות בצורת כעס, האשמה, 'דווקא' או בכי. בשלב זה עלינו לעמוד איתנים בהחלטתנו עד חלוף הסערה (ולכן חשוב שנאמין בגבול שהצבנו) ולנקוט באי-תגובתיות מילולית. אי-תגובתיות היא תגובה עניינית שאינה כוללת הטחת האשמות, הסברים חוזרים ונשנים או התנצלות מיותרת. היא כרוכה במוכנות לוותר על הצורך שהצד השני יסכים עמנו ויראה את צדקתנו.

"למה, גם כשאני יודע מה לעשות, ברגע האמת זה לא מצליח?"

מרביתנו אינו מצליח לפעול באופן יעיל, לא משום שאינו יודע כיצד, אלא בשל מניעים לא מודעים שמשפיעים עליו ברגע האמת:

  • חוסר מוכנות לשלם את המחיר – זה בסדר גמור להחליט שהמחיר שדורש שינוי המצב עלול להיות גבוה מדי, שאיני מוכנה לשמוע את ה'לא' שעלול לומר בן הזוג אם לא אתפשר על היחס הרצוי לי. אך בעוד ההחלטה להמנע מפעולה ולהמשיך להתלונן על המצב מהווה פתרון קל, היא גם מכלה אנרגיה יקרה, יוצרת מתח, תסכול וכעס.
  • ציפיות לא ראליות – רבים אינם מוכנים להרפות מההאחזות בכך שהאדם שמולם 'אמור' להתנהג בצורה לה הם מצפים, אף לאחר שהזמן לימד אותם שזה לא עתיד לקרות; שאמא לעולם לא תהיה האם לה ציפיתי או שבעלי ינהג כפי שאני הייתי נוהגת. אך לא הנסיבות הן שגורמות את מירב הכאב אלא ההתעקשות העיוורת שהאדם שמולנו צריך להשתנות, הגורמת לכך שבמקום להציב לו גבולות אנו נלחמים בו ללא הרף. וכמובן, מקבלים מלחמה בחזרה. ברגע שמוותרים על ההתעקשות משהו נפתח ולפתע אנו מסוגלים לראות את האהבה שאמא כן מציעה בדרכה או לכבד דרך חשיבה שונה משלנו. קבלת הקיים משחררת אנרגיה עצומה שגוזלת המלחמה העקרה במה שלא ניתן לשנותו.
  • הצורך להאשים – ברגע שמישהו אחר נמצא אשם זה מסיר מאיתנו את נטל האשמה אותו ממילא אנו מטילים על עצמנו ללא הפסקה. ויתור על ההאשמה ועל ההנחה החד משמעית ש"אני צודק ואתה טועה" אינו הצהרה שאנחנו 'לא בסדר', אלא שאנו מוכנים לקחת אחריות על חלקנו בעניין ולהציב את הגבולות הנדרשים מול הצד השני.
  • פחדים ודימויים – פחדים ילדיים כגון הפחד להיות רע, הפחד להידחות או הפחד שלא יאהבו אותי עלולים להניע את החלטותינו באופן לא מודע. מוסכמות חברתיות שחלף זמנן ודימויים פיקטיביים כגון 'האישה הטובה' שעושה הכל למען בעלה, עלולים לגרום לנו להתעלם מהקול הפנימי שמתריע על גבולותינו ובמקום זאת לשפוט את עצמנו על רגשותינו ועל תגובותינו.

הצבת גבולות ברורים היא עניין טקסי שבא לומר: "עד כאן" או "אני הוא זה שמנהל כאן את העניינים" בטרם מופיע הכעס, בדיוק כמו אצל בעלי החיים אשר מסמנים זה לזה "זו הטריטוריה שלי" על מנת למנוע מלחמה מיותרת. מכיוון שהיא מכבדת את העצמי היא מכבדת את האחר. שכן פעולה שנעשית בחוסר רצון ובליווי תלונה פנימית יוצרת אנרגיה שלילית שבהכרח תורגש, אף אם באופן לא מודע, על-ידי הצד השני.

לסרטון בן כמה דקות בנושא….

אהבתם? מוזמנים לשתף
12 תגובות
  1. שרון

    1. אשמח לדוג מוחשית של המושג "קיבוע הגבול" והאי תגובתיות
    2. נניח שלא הצבתי גבול בהתחלה, אחכ הצבתי את אותו גבול שנחצה כעת שוב "כתוצאה מכך המשיכה שלו ירדה לחלוטין והזלזול עלה מדרגה,
    מה הדרך הנכונה להשיג שוב שליטה על גבול שנחצה למרות שניתנו גבולות בעבר (שלא עמדתי בהם בהתחלה)
    האם יש דרך להציל או לוותר כי זה לצד השני כבר יש זלזול כלפיך או ניתן להשיג את השליטה והמשיכה ?

    • שרון שחף

      באופן כללי (כי אני לא מכירה את פרטי המקרה הספציפי) תמיד ניתן להציב גבולות מחדש. ברור שבמקרה של זוגיות (אם על כך מדובר ממה שאני מבינה) הצד השני יכול לומר לא מתאים לי ולקום וללכת. למרות שקיימת גם האופציה שזה יגרום לו להעריך אותך מחדש.
      במקרים כאלה הקושי להציב גבולות הוא בדיוק זה – הפחד שזה לא ימצא חן בעיני הצד השני והוא יקום ויעזוב. אך השאלה מהי האלטרנטיבה? לחיות עם מישהו שמזלזל בך?

      לגבי הדוגמה המוחשית- אני לא יכולה לתת דוגמה מוחשית מעבר למה שרשום בכתבות על מקרה שאיני מכירה לעומק את פרטיו.

  2. מיטל

    האם תוכלי לתת דוגמא להגדרת התוצאה?
    נניח אני מבקשת שמישהי שעובדת באותו מקום שאני , לא תתלונן כל הזמן על עובדת שאני קיבלתי לעבודה, מה אני יכולה להגדיר שיהיה מספיק ברור מצד אחד אך לא תוקפני , מתנשא מזלזל או משתיק?

    בתודה

    • שרון שחף

      הי מיטל,
      קשה להבין ממה שרשמת את הסיטואציה במלואה.
      ממה שאני מבינה יש כאן מקום לתקיפות – כלומר, לומר לאותה עובדת באופן ברור וחד משמעי שהנושא אינו פתוח לדיון (אולי אלא אם כן יש לה הצעות ייעול אופרטיביות לגבי אותה עובדת).
      אני מציינת כאן בסוף הפוסט את הסיבות לקושי ליישם הצבת גבולות – פחד להיות לא בסדר ושלא יאהבו אותנו. עם אינך מוכנה להסתכן בכך לא תוכלי להציב גבולות.
      על פניו, זה נשמע במידת מה כמו מצב שיש להרבה הורים עם ילדיהם, כאשר כל דבר הופך לדיון אינסופי עם הילד שמתעקש להקשות, ולנדנד שוב ושוב וההורה שעונה ועונה ועונה עד שהוא מתפוצץ… כשבעצם לאחר ההסבר הראשוני אין צורך לענות.
      חשוב שתבחיני בין תקיפות שנדרשת במצב כזה, לתוקפנות שזה כבר לדבר בנימת קול מסוימת ולהשתמש במילים מסוימות, דבר שעלול לעורר עלבון בצד השני.
      תוקפנות אומרת "עד כאן", תקיפות מנסה לפגוע חזרה.
      בהצלחה,
      שרון

  3. מירי

    אגב אני מירי אחרת ולא מי שהגיבה ראשונה

  4. מירי

    מאוד התרשמתי לטובה מהמאמר שלך, והגעתי אליו רק עכשיו כשחפשתי עזרה באינטרנט לאחר מה שהתרחש עכשיו ביני לבין בעלי! לאחר נישואים שנתיים היום סו פעם שניה שהוא נהיה אלים כלפיי, והוא זה שאמר לי שיש לי חוסר ביטחון עצמי ורגשי נחיתות, תמיד מזכיר לי זאת! והיום כשביקשתי להוציא שולחן מהבית החוצה והיא ישב לו בסבבה בחוץ, שאל מה אני עושה, וכשעניתי לו, הוא צעק לי בפנים שאין מצב שאני מוציאה החוצה,כשהתעקשתי ועניתי לו שככה יותר נוח לי בבית, ומה איכפת לו הרי אני אעשה זאת בעצמי, הוא הרים בקבוק מים וזרק אותו עליי מרחוק ובא ובעט במה שהיה לידי, ואמר שהוא זה שמחליט.יש לציין שהוא בדרך כלל בן אדם רגוע, משכיל, מבין ומכבד. אך בתקופה האחרונה (שנה בערך) הוא מתנהג אליי בצורה לא מכובדת, וזורק אלי משפטים מול אחויות שלו כשאנחנו נפגשים, " שמה אני מבינה" או נותן לי סימן ש " תשתקי עדיף" או " מה הקשר עכשיו". הוא הורס אותי, אין לי כוחות כבר, רב איתי כל יום, ואז מדלגים, בעצם אני מדלגת ולמחרת הכל בסדר, לאחר שאני בוכה במיטה כמה שעות לפני שינה!! אני מבולבלת ומבקשת עזרה דחופה, וזו הפעם הראשונה שאני פונה לעזרה! תודה

    • שרון שחף

      הי מירי,
      מצטערת שלא עניתי קודם, משום מה לא ראיתי את תגובתך.
      הנושא של אלימות במשפחה הוא נושא מורכב ולא יהיה נכון להתייחס אליו על רגל אחת מעל דפי האינטרנט.
      מקווה שעד עתה מצאת תמיכה ועזרה.
      בהצלחה!
      שרון

  5. מירי

    תוכלי להיות יותר ספציפית? לתת יותר דוגמאות? אני לא ממש יורדת לסוף דעתך

  6. סיגל דר

    המאמרים שלך מדהימים אין מילה בפי

    אני מעוניינת ללמוד בכפר הירוק קורס קאוצינג שנה ו 3 חודשים האם את ממליצה לי
    חשובה לי ההמלצה שלך

    דיברנו בעבר סיגל 0505383736

    • שרון שחף

      תודה סיגל!
      בנושא לימודי האימון אני מכירה רק את CTI, בית הספר בו למדתי, עליו אני ממליצה בחום. לכן, יהיה לך נכון יותר לדבר עם בוגרים של הכפר הירוק.
      שרון

    • ריקי ברוך

      מזמינה אותך ליצור קשר
      עשיתי את כל מסלול האימון שלי שם.

      בהצלחה.

השארת תגובה ל-שרון

ביטול