לעשות אהבה עם עצמך

כשאני אומרת "לעשות אהבה עם עצמך" איני מתכוונת למה שכביכול עשוי להשתמע ממילים אלו. אני מתכוונת לכך שבמקום לטחון את עצמי על כשלונותיי, על כמה שאיני מוצלחת ולדוש ב"מה יהיה?", כפי שנהגתי תכופות בעבר, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכמה אני מרוצה מעצמי ומעריכה את עצמי, משחזרת רגעים של עוצמה והנאה, רגעים שהצחיקו אותי, אינטראקציה נעימה עם בני משפחה וחברים או סתם מרגישה ברת מזל על מה שבחיי.

מושג זה מתקשר לשאלה: "איך לאהוב את עצמי ולפרגן לעצמי?"

בניגוד למה שמקובל לחשוב – הדרך היעילה והקלה לכך אינה ללמוד לחשוב "מחשבות חיוביות" ולשנן משפטי פרגון עצמי, אלא קודם כל לוותר על השליליות שבך – על טינה, תלונה, הוקעת האחר ורחמים עצמים בפרט. זאת משום שאם תנסו להיות חיוביים מבלי לוותר על אותם היבטים של שליליות שרווח בצידם (תחושת עליונות, הזכות להיות כועס, הקטנת האחר או קורבנות), המילים היפות ישארו ברמה השכלית בלבד ויווצר פער בין הרגש לשכל.

אף שעל פניו הנכונות לוותר על הרגלים מזיקים נראית כברורה מאליה, הקושי לוותר על היבטי השליליות, עבור כל מי שגדל בתרבות המערבית, הוא עצום. חשוב להבין שישנה התמכרות רגשית וחברתית לאותם היבטים שליליים, וכאשר אתם מכורים להם השכל ימצא את כל הצידוקים שבעולם מדוע אינכם יכולים לוותר (הנסיבות הן באמת נוראיות, המצב שלכם באמת קשה, יש סביבכם אנשים איומים שממררים את חייכם, זו הדרך היחידה לפרוק קצת מן הרגשות הקשים שממלאים אתכם או שפשוט אינכם מבינים איך לעשות זאת :().

ויתור על השליליות אינו אומר אהבת המצב בהכרח. אמירות כמו "כל דבר לטובה", "אני לא מתרגז מכלום" או "זה שלו" הן תמיד שקריות ברמה הרגעית (שכן בפרספקטיבה המאוד רחבה אכן ניתן לראות שכל דבר הוא לטובה, אך ברגע האמת עשויים לעלות באופן טבעי כעס, כאב ואכזבה).

בשבוע שעבר חזר המושג לתודעתי בעקבות מפגש עם שתי מתאמנות – אחת נמצאת בתחילת תהליך והיא עדיין מלאה בחשיבה שלילית וברגשות שליליים. כאשר ביקשתי ממנה להתחיל להיות ערה להם ולוותר עליהם, הסבירה לי בשכנוע עמוק מדוע אינה יכולה. לאחר מכן שאלה בתסכול "תהיתי מדוע איני מצליחה לפרגן לעצמי קצת יותר?" האחרת שנמצאת בסוף תהליך סיפרה כיצד לפתע עלתה בה מחשבה על כמה היא ברת מזל על מי שהוריה ועל אהבתם אליה (וזה לא שהיא חוותה עמם חיים אידאליים ללא אתגרים ושלא היו לה תלונות וטינות שנשאה בתוכה). ההבדל הוא שהראשונה מנסה לעקוף את הויתור על השליליות וליצור תחושה חיובית באמצעות החשיבה, ועבור השנייה, לאחר שהכירה ברגשותיה השליליים והפסיקה להזדהות עם "הסיפור העצוב" שלה, החשיבה הנעימה והחיובית פשוט עולה מבפנים, ללא מאבק וללא צורך בשכנוע עצמי מתיש.

השליליות היא כמו ערימת לכלוך עיקש שמכסה יהלום נוצץ. ברגע שמנקים אותה מגלים עולם שלם שיתכן ויש לכם מושג קלוש לגביו, אך עד שלא תחוו אותו לא תוכלו להבין את מהותו המלאה והאמיתית.

אהבתם? מוזמנים לשתף
14 תגובות
  1. לימור

    הדרך שלי להתגבר על השליליות זה להודות שטעיתי כי אני בסך הכל בן אדם ולדמיין את העתיד כפי שאני הייתי רוצה שיהיה. זה מחזק אותי ונותן לי אנרגיות לשנות ולעשות דברים שמקדמים אותי למצב הרצוי.

    • שרון שחף

      מעולה!
      בחינה עצמית במקום שיפוט עצמי – זה הסוד!
      ותמיד ניתן לשנות מהנקודה בה את נמצאת – בדיוק כמו שאמרת 🙂

  2. לוסי

    היי שרון כיף לקרוא את הכתבות שלך הכתבה הנ'ל פשוט כל כך נכונה תודה תמשיכי להאיר את תשומת ליבנו לוסי

  3. שרון שחף

    תודה על כל התגובות. שמחה שנוגע ומתזכר 🙂

  4. מנשה יוסף

    תודה רבה על התזכורת החשובה כל כך נכון

  5. בנימין

    איך שאני רואה את זה, אין מקום לשני הדברים ביחד. כשאני מתמקד להוציא את השליליות אז בהכרח אני חושב חיובי וכן להפך, כשאני מתמקד לחשוב חיובי אני מוציא את השליליות.
    בנוסף, לדעתי "לחשוב מחשבות חיוביות" זה לא רק פרגון עצמי זה בעיקר מחשבות טובות ועין טובה על האחר. בסופו של יום אני לא מאמין שיש מישהו בעולם שרוצה ממש ברעת השני. יש פשוט אנשים שרוצים יותר בטובת עצמם ובדרך הם דורסים אחרים.
    בכל אופן. תודה על המאמר. מעורר מחשבה ומעודד.

  6. נצה

    כמה חשוב!תודה לך שרון שאת מזכירה זאת כל הזמן. אנחנו נופלים לשליליות בקלות רבה מדי ולא מרגישים את הנזק שעושים לעצמנו.המשיכי בדרכך הנפלאה.

  7. אולגה

    היי שרון,
    לי אישית לא ברור איך לוותר על השליליות שבנו…איך זה נעשה בצורה הפרקטית?
    רק מה שהבנתי הוא שצריכים להיות במודעות כאשר הדבר עולה ולא להדחיק (כמו לומר לעצמי "אני כועסת", "עצובה", "נכשלתי" וכו') ואני יוצאת ממנה, אבל העניין הוא שמצב דומה שוב עלול לעורר בי את אותה השליליות וזה חוזר חלילה, אז מה עושים כדי להימנע מכך?

    • שרון שחף

      הי אולגה,
      כמה טיפים חשובים שיכולים לשנות מהותית את המציאות האישית:
      * חלק גדול מהתרבות שלנו הוא תלונה – על המצב, על אחרים, על עצמנו – יש שאנשים מתלוננים אפילו על הקיר שלהם בפייסבוק. התלונה יוצרת תחושת קורבנות והאשמה.
      * האשמה – מקום שנופלים אליו בקלות. אנו מעצימים את השליליות כשרצים לספר לכל העולם איך מישהו פגע בנו ועד כמה הוא לא בסדר, ואיך הוא בכלל מעז… את עצמנו אנו מאשימים יותר מכל "כי מגיע לנו" ו"אולי אם אעשה לעצמי רע זה ידרבן אותי לשנות" וכך מכלים את האנרגיה הדרושה לשינוי.
      * הקטנת האחר – אם באופן מילולי או בראשנו בלבד – בפועל כי זה גורם לנו להרגיש "יותר", אך לזמן קצר מאוד.
      * רחמים עצמיים – זוהי התמכרות חברתית ואישית קשה שיוצרת תחושת קורבנות, מסכנות וייאוש – יש ללמוד לזהות זאת ולראות שפעמים רבות נעשה מתוך בחירה ואז יש יכולת לבחור להפסיק.
      * רכילות – סוג של פעילות חברתית נפוצה בה מקובלים כל ההיבטים לעיל, בתואנה "רק שחררתי קיטור" (בעצם זה ללבות, לא לשחרר).

      • אולגה

        תודה שרון !
        אני עוקבת אחר המאמרים שלך וכן משדלת ליישם את הטיפים שהופיעו בכמה מהם. הגעתי למקום שבו הייתי מודעת למצבי ואז הייתי בוחרת להפסיק להרגיש רע. אבל העניין הוא שהרגשות השליליים תמיד עולים שוב פעם בסיטואציות דומות ומה שאני מבינה הוא שאי אפשר להתפטר מהם לגמרי אלא להמשיך להתמודד..

        • שרון שחף

          ניתן להגיע למצב שהם מינוריים ובשליטה רבה, ואז רוב הזמן אנו חשים רווחה והנאה מהקיים 🙂

  8. אוהב

    מסכים.
    זה מזכיר לי ש:
    Lesson
    שיעור, הוא למעשה:
    Less – on
    כשאנו מוותרים על חלק משכבות המטען המיותר,
    אנו מתקרבים יותר לחוכמה האינסופית,
    שתחנת ממסר קטנה שלה שתולה בתוכינו.

    והיא תמיד חיובית ולא נופלת למלכודות הנ"ל.

  9. קרן

    כיף לקרוא על הבוקר…וחשוב להזכר בדברים האלה כל פעם מחדש

השארת תגובה