בחלקה הראשון של הכתבה דיברנו על מהי תסמונת המתחזה – מצב בו אנשים אינם מסוגלים להפנים את הצלחותיהם והישגיהם, וחוששים באופן מתמיד שיגלו שהם בעצם מתחזים שאינם זכאים למקום אליו הגיעו.
למעשה, ניתן לומר שזהו מצב בו אנשים רואים את עצמם במראה מעוותת ואינם רואים בבירור את המציאות הניצבת לנגד עיניהם. (במקום זאת הם רואים בבירור את הסרטים הרעים שבראשם, סרטים דימיוניים עם אחיזה מוגבלת במציאות המונעים מהפחד מכשלון ודחייה).
עניין זה נובע מתחושת חוסר ערך שעדיין מקננת בתוכם, אף אם בחלקים ניכרים מיומם היא אינה מורגשת.
כאשר מופיע משהו שעלול לערער את הדימוי שלהם בעיני עצמם או בעיני אחרים, זה מטלטל אותם בעוצמה, בשל הפחד שהדימוי שלהם יסדק ואנשים יגלו את "האמת" (שהם למעשה לא חכמים ומוצלחים כפי שהצטיירו עד כה).
הקושי לראות את המציאות בבירור אינו נחלתם הבלעדית של המצליחנים שמתקשים להכיר בהצלחתם. הוא מופיע באספקטים שונים בחיינו, למשל אצל האשה שאינה רואה את חִנה בשל פגם כלשהו שמפריע לה בלבד, או שופטת את עצמה כלא טובה מספיק בשל נתון כלשהו מעברה.
אך מכיוון שהיום אנו עוסקים בתסמונת המתחזה, נתמקד בכך.
התסמונת מאפיינת לא אחת את אלו שגדלו מסיבה כלשהי עם תחושה שאינן* חכמות מספיק וסבלו מרגשי נחיתות כתוצאה מכך: לאחת נאמר שאין לה סיכוי להצליח, השניה סבלה מלקויות למידה, השלישית לא הצליחה בלימודים כמו אחותה, אביה של הרביעית היה מתקן כל דבר שיצא מפיה, אמה של החמישית היתה מביעה אכזבה כשהוציאה 97 ולא 100 במבחן, והשישית לא היתה מסוגלת להתרכז בלימודים בשל בעיות רגשיות.
היום, על-אף הצלחתן, הפחד העמוק שלהן הוא לקבל הוכחה נוספת לכך שאינן חכמות ומוצלחות באמת, ואת המציאות הן רואות מבעד לעיניה של הילדה שחושבת שהיא טיפשה ונחותה.
גם אלו שחשות נחותות בשל מינן או מוצאן עלולות לסבול מכך כשהן מגיעות לסביבה בה הן מוקפות בכאלה שהן תופשות כנעלים עליהן (גברים, אשכנזים, בעלי השכלה גבוהה וכד')
אז מה עושים?
1. בחני את ההנחות שלך לגבי חוכמה
ישנן לא מעט הנחות מקובלות לגבי חוכמה שמשום שרבים מסכימים עליהן קשה לראות שאינן האמת. למשל:
- אדם ריאלי חכם מכזה שאינו – ממש לא. הוא פשוט בעל זיקה ללימודים ריאליים.
- תואר יוקרתי/ציונים גבוהים מעידים על חוכמה – לא בהכרח. הם מעידים על יכולת לימודית טובה.
- ליקויי למידה מעידים על טפשות – ממש לא. הם פשוט ליקויי למידה.
- תואר מוסיף חוכמה – חלק מהתארים מוסיפים ידע ומפתחים את החשיבה, חלקם ממש לא (ברשותי שניים כאלה :)).
- ידע כללי מעיד על חוכמה – הוא מעיד על ידיעת נתונים ופרטים ועל יכולת זיכרון שנובעת מעניין בנושא, לאו דווקא על חוכמה.
- תפקיד בכיר מעיד שהאדם מוצלח וחכם – במציאות זה הרבה פעמים לא נכון.
כדי לראות את המציאות העומדת מאחורי הנחות אלה צריך להקשיב בתשומת לב לאדם שאלו נחלתו ולבחון מקרוב את מצבו.
מרוב שאנו מסונוורים מהנחות אנחנו לא תמיד רואים את המהנדס או הפרופסור שמתנהג כאידיוט מושלם. שהנו פוגעני, חסר מודעות או מדבר דברי שטות (ושמעיד לא אחת כמה נחות הוא עדיין חש).
דווקא אם אינך מרגישה חכמה, הפסיקי להתאמץ. הפסיקי לנסות להפגין ידע. הסכימי לומר שאת לא יודעת. הסכימי לומר שנושא כזה או אחר פשוט אינו מעניין אותך, והפסיקי לשפוט את תחומי העניין שלך כשטחיים ולהסתירם.
2. בחני את ההנחות שלך לגבי אנשים מצליחים
להרבה אנשים יש היום רעיון לא מציאותי לפיו אנשים מוצלחים ומצליחים תמיד יודעים הכל ולעולם אינם טועים.
הם משווים את עצמם לאנשים שיש להם ניסיון רב משלהם ומניחים שלאותם אנשים תמיד היה את הניסיון הזה, או שהם חושבים שלא לדעת משהו זו חולשה או בושה, ולא מבחינים בכך שאפילו האנשים שאליהם הם נושאים עיניים לא עושים הכל באופן מושלם.
מה שנדרש במקרה זה, זה לבחון את המצב בעיניים פקוחות ולשאול את עצמכם האם ההנחות שלכם ריאליות (האם באמת אדם בעל ניסיון מועט יכול לדעת הכל? האם בעל הניסיון הרב אכן יודע ה-כ-ל? או שהכל הולך לו חלק?)
3. בחני את ההנחות שלך לגבי הצלחה באופן כללי
אם את מניחה שלאנשים עם השכלה מסוימת או ניסיון מסוים קל יותר או שבכרח יש להם יתרון, בחני את דברייך במציאות וחפשי דווקא את המקרים שאינם מתאימים להנחותייך. דבר זה יחליש את ההזדהות שלך עם ההנחות ויאפשר לך לראות שמה שאת רואה כמכשול הוא לכל היותר משוכה.
4. בחני את המצב באופן ריאלי
למרות שעניין זה יסייע רק באופן חלקי, שהרי התחושה שלך אינה ריאלית, כדאי בכל זאת לבחון לעומק את הפידבקים שאת מקבלת על עבודתך.
הימנעי מלחפש בכוח דרך לשלול כל מחמאה שאת מקבלת על-ידי עיוות של המציאות. אם מישהו נתן לך פידבק חיובי הפסיקי להתעקש ש"הוא רק רוצה לצאת בסדר". נסי במקום זאת להביט בעיניו ולהקשיב בתשומת לב לדבריו על-מנת לראות האם מילותיו כנות.
אחת מלקוחותיי טענה שבכך שהיא מתעקשת, למרות כל הפידבקים שהיא מקבלת, שאינה טובה במיוחד בתפקידה היא מגנה על עצמה, כי איזה פרצוף יהיה לה אם תפוטר.
"מאחר ולאורך זמן את מקבלת פידבקים מצוינים על עבודתך, קרוב לוודאי שאם יפטרו אותך זה יהיה מטעמי קיצוצים," אמרתי לה.
למעשה, חוץ מפגיעה עצמית ותחושת פחד מתמדת, הטקטיקה שלה לא סייעה בדבר.
5. הניחי את השוט!
מה שמאפיין את מי שסובלת מתסמונת המתחזה או מ"חרדת ביצוע מקצועית" זה שיפוט עצמי מאוד מאוד נוקשה, הרסני ניתן לומר.
בעיניה גם אם עמדה במשימה בהצלחה וכולם היו מרוצים, הטעות הקטנה שגילתה, או משהו שהבינה בדיעבד שיכלה לעשות טוב יותר, מבטלים את הישגיה.
אם טעתה או אמרה מילה לא במקום זה סוף העולם, למרות שאם לאחרים זה קרה היא תראה בכך עניין של מה בכך.
הביקורת העצמית שלה אינה כזו שמהותה למידה והתפתחות, אלא כזו שמהותה הלקאה עצמית מיותרת וחסרת פרופורציה, כזו שגורמת לה להרגיש פגומה, קטנה ומטומטמת.
אם ככה זה אצלך הגיע הזמן להניח את השוט, וכששוב יעלה השיפוט העצמי הנוקשה הצביעי עליו וצייני לעצמך "הנה אני שוב מלקה את עצמי" וחפשי בתוכך את המקום שמוכן להפסיק.
בנוסף, ערכי רשימה של הצלחותייך, אף הפעוטות שבהן, גם אם לא התאמצת קשות עבורן או שהן לא שינו את פני האנושות 🙂 ולא, זו לא יוהרה. כשתסכימי לראות את הטוב ולא רק את הרע, תשתנה תחושתך לגבי עצמך.
4. מקדי את תשומת לבך ברגע ההווה
חלק ניכר מהפחד שמלווה אותך הוא מהתרחיש העתידי הגרוע ביותר. "מה יהיה אם אכשל?" או "מה יהיה אם יגלו מי אני באמת?" ומכאן רגשות קשים עד כדי שיתוק ברגע ההווה על דבר שעדיין לא קרה ועשוי בהחלט שלא לקרות (אף אם משהו דומה קרה בעבר).
כשאת נמצאת בראש ולא ברגע את רואה את הסיפורים שבראשך כאילו היו המציאות, לא משנה אילו עובדות יעמדו לנגד עינייך (הוא חכם, הם מוצלחים ממני, אני לא מספיק טובה).
תרגול נוכחות ברגע ההווה (או כפי שרבים מכירים זאת, מיינדפולנס) מאפשר לנו לראות את המתרחש סביבנו בבהירות ולהרגיש מי אנחנו באמת מעבר לנתון חיצוני כזה או אחר.
במהלך היום השיבי בכל פעם מחדש את תשומת לבך מהסיפורים הרצים בראשך למה שנמצא לנגד עינייך: הפני את מלוא תשומת לבך למשימה העומדת בפניך, האזיני בתשומת לב לאדם שמולך, עקבי אחר נשימה אחת מרגע השאיפה ועד לנשיפה, או צייני בפני עצמך "הנה אני שוב מתבכיינת/מתלוננת/מקטרת" (כשאת מבחינה שאת עושה זאת בקול רם או בראשך) ושאלי את עצמך אם את מוכנה להפסיק כעת.
5. טפלי בגורמים העמוקים לתחושת חוסר הערך שלך
עדיין לא פגשתי מישהי שתסמונת המתחזה או חרדה על רקע מקצועי הופיעו אצלה כבעיה בודדת. זה תמיד מלווה בחוסר ביטחון לגבי תחומים נוספים כגון מראֶה, במשקעים מן העבר, בדפוסים בעייתיים, בקשיים במערכות יחסים ועוד. ולכן, התייחסות לנושא זה לבדו תספק מענה שטחי בלבד.
אם תרצי, שלחי (או שלח) לי פניה כאן בקישור ואספר לך כיצד אני יכולה לעזור.
שלך,
שרון
ולמקרה שפספסת, כאן תוכלי לקרוא את חלקה הראשון של הכתבה…
* הניסוח בלשון נקבה, אך התוכן רלוונטי לנשים וגברים כאחת.
השארת תגובה