האם מחשבה באמת יוצרת מציאות?

לפני כמה ימים ישבתי עם לקוחה בפגישה. הסברתי לה על נוכחות ברגע ההווה, כלי שבאמצעותו ניתן להתמודד עם הפחד שיוצרות מחשבותינו (ולמעשה עם עוד המון דברים). כשסיימתי זה לא סיפק אותה. "האם לא המחשבה יוצרת מציאות?" היא שאלה. "ואם כך, האם לא עדיף להתמקד בחשיבה חיובית?" הוסיפה.

כדי לענות לה ולעוד רבים שתוהים לגבי שאלה זו החלטתי לכתוב מאמר שיבהיר את העניין.

בפועל מה שיוצר את המציאות שלנו אלו הרגשות שלנו, להם תדר אנרגטי שמושך לחיינו אנשים ואירועים שמהדהדים עמו. רגשותינו ניזונים ממחשבותינו ומאמונותינו.

אמונה היא למעשה מחשבה שאנחנו מזדהים איתה ותופשים אותה כאמת. היא יכולה להיות אמונה מעכבת, שלילית ("אני לעולם לא אצליח", "אין לי מזל") או ידיעה פנימית (מה שנקרא אמונה חיובית).

לסוג נוסף של מחשבות ניתן בפשטות לקרוא פחדים. אצל כולנו בתרבות המודרנית עיקר המחשבות נסובבות סביב דברים כגון, "מה יהיה?", "מה היה יכול להיות אם רק…", "למה רק אצלי זה ככה?" ו"איך הגעתי למצב הזה." (כלומר, צער ותסכול על מה שהיה או קורה כרגע, ופחד ממה שיקרה או לא יקרה בעתיד).

כשאנחנו חושבים אנחנו בעצם יוצרים תמונת תלת ממדית בדמיוננו, וככל שאנו מזדהים עם מחשבה כלשהי, תהיה התמונה חיה יותר עבורנו, ממש כאילו כבר התרחשה במציאות (כשמדובר באירוע עתידי) או כאילו היא מתרחשת עתה (כשמדובר באירועי עבר).

תמונת הדמיון וההזדהות שלנו עם מה שעלול או עשוי לקרות מניעה את הרגשות ואת הפעולות שלנו וכך תורמת להתגשמותה, הן ברמה המעשית (פעולות, בחירות, תגובות), והן ברמה האנרגטית (אנחנו מושכים לחיינו אירוע כלשהו כאשר אנו ממוקדים בו).

הטעות של החשיבה החיובית
החשיבה החיובית טוענת שאנחנו יכולים להחליף מחשבה שלילית בחיובית, ושתרגילים כגון להכיר תודה יום יום על חמישה דברים יכולים לשנות את תמונת המציאות שלנו.

מדענים מעריכים שיש לנו כ-50,000 מחשבות ביום. עניין שהופך את הרעיון של החלפת מחשבה שלילית בחיובית ללא ישים. אך תומכי הז'אנר יאמרו שלא צריך להחליף את כל המחשבות, רק את הבעייתיות ביותר, או שלמחשבה חיובית יש כוח גדול הרבה יותר מלשלילית (מה שלא ניתן להוכיח).

אבל הטעות הגדולה עוד יותר של מאמצי הז'אנר היא אופן השימוש בחשיבה החיובית. הפרשנות של מרבית בני האדם לרעיון היא לומר שהם חושבים חיובי ולהשתמש במילים חיוביות, ללא קשר לרגש. כך שאני יכולה לומר "אני מאמינה שהכל יסתדר לטובה", אבל אם בתוכי משתולל פחד וחלק ניכר ממחשבותיי נסוב סביב איך שום דבר לא מסתדר לי – זה מה שישפיע על תמונת המציאות שלי.

מתוך אותו מקום ממהרים רבים להפריח ססמאות, כגון "איזה מזל שהוא עזב אותי, זה אומר שעתיד להגיע לחיי משהו טוב הרבה יותר." כאשר בעצם באותו הרגע מה שאותה אשה זקוקה לו זה להכיר בתחושת האובדן שהיא חשה, להודות בעלבון, בכמיהה ובכעס. יכול להיות שמשהו טוב יותר אכן בדרך לחייה, אבל כרגע זה לא מה שהיא מרגישה ולכן אין תועלת בלחזור על-כך כמנטרה במקום לתת מקום לרגש.

הכרת תודה זה אחלה, אבל זה טיפה בים, ולרוב זה מהר מאוד הופך להיות טכני ולפיכך חסר משמעות. כלומר, המילים היפות אינן מעוררות בנו כל הרגש.

כוחו של התת-מודע
אף שמכל עבר מדברים על כוחו של התת-מודע, אני די מסתייגת מהמושג הזה שנותנים לו כל-כך הרבה כוח למרות שאין דרך להוכיח את קיומו. מה שבטוח זה שחלק ניכר ממחשבותינו הן לא מודעות. כלומר, חלק ניכר מהזמן איננו שמים לב אליהן.

כל מחשבה ואמונה הן משהו שבפועל חשבתם עליו. אבל לא רק שמרבית בני האדם אינם רגילים להפנות את תשומת הלב למחשבותיהם ולבחון מה מעסיק אותם, בימינו הטרנד הוא לברוח בכל דרך מהמחשבות, אם באמצעות עיסוק במסכים, סמים, כדורים או אלכוהול. כך שמרביתנו נמצאים רוב הזמן בערפול תודעתי וכלל לא מודעים למה שמתחולל בראשינו.

הבעיה עם כל אותם אמצעים לשיכוך מחשבות היא שהם לא מונעים את ההזדהות שלנו עמן או את חזרתן, הם רק מותירים אותן לרגע מאחורי הקלעים, משם הן ממשיכות לנהל ביד רמה את מציאות חיינו. כן השימוש בהם כרוך בהשלכות – הם יוצרים התמכרות, חוסר שקט, והרשתות החברתיות אף מגבירות תחושת חוסר ערך.

פחד ממחשבות
בעיה נוספת של ז'אנר החשיבה החיובית היא פחד ממחשבות. כלומר, פחד מחשיבה על מה שלא רצוי לנו, או החשש שאם חשבנו על מותו של מישהו אהוב, עלול לקרות לו משהו בשל כך.

בפועל אין לנו שליטה על גורלו של האחר, ולגבי מחשבות לא רצויות הנוגעות לנו, מה שגרוע יותר מהמחשבה עצמה, זה הפחד ממנה והשיפוט העצמי שמתווסף עליה על מחשבותינו המטופשות ועל-כך שאיננו מסוגלים לחשוב חיובי.

אז מה כן לעשות?
את אנרגיית הפחד ששולטת בתרבות המודרנית אני לא אחת מדמה לצונאמי בשל עוצמתה האדירה. אז לחשוב שכמה אמירות חיוביות שאנחנו לא ממש מאמינים בהן יעמדו מול צונאמי זו ציפיה לא-ראלית.

מה שכן ניתן לעשות זה:
א. לוותר על והשליליות – זהו הדבר המשפיע ביותר. שכן אנו יכולים לשנן מילים חיוביות מכאן ועד הודעה חדשה ועדיין להיות מלאים בשליליות. והאנרגיה השליליות שבתוכנו תזמן לחיינו אנשים ואירועים שמהדהדים עמה.אבל באמצעות ויתור על השליליות, אנחנו אוטומטית הופכים חיוביים.

ומהי שליליות? האשמה, רחמים עצמיים, הלקאה עצמית, תלונה והקטנה מנטלית של האחר.

ב. להשתחרר מהפחד – פחד מעורר שליליות! גם לגבי ההווה והעתיד – קנאה באלו שיש להם את מה שאנו רוצים וצורך להקטינם מנטלית, ותלונה ורחמים עצמיים על מה שאין ואולי כבר לא יהיה. וגם לגבי העבר – לגבי בחירות שעשינו או שלא ולגבי דברים שנעשו לנו, לולא הם הכול (כביכול) היה יכול להיראות אחרת. לכן, כל עוד אנו נשלטים בידי פחד, השליליות לא תשחרר אחיזה.

ג. תרגול נוכחות ברגע ההווה (סוג של מדיטציה) זו הדרך היחידה להתמודד עם הפחד והכאב שיוצרות המחשבות (אך חשוב להבין שללא סעיף א' – ויתור על השליליות – האפקט לא יהיה משמעותי).

כשאנו נחושים לוותר על השליליות וזקוקים לעזרה, השימוש בנוכחות הוא הדבר שיסייע לנו לעשות זאת. זהו גם הדבר היחיד שיכול להתמודד עם הפחד. שכן רק כשאנו נוכחים ברגע ההווה המחשבות המפחידות שוככות והזדהותנו עמן מתפוגגת.

(ודרך אגב, אני מאוד אוהבת את הסרט "הסוד", אבל מכיוון שאני מכירה את העקרונות העמוקים יותר שעומדים מאחוריו, אני יודעת שההסבר בו על איך ליישם דברים הוא פשטני).

-:-

* אימון רגשי
* הספר 100% בחירה

7 תגובות
  1. אלון

    היי שרון,

    אני לא מתחבר גם ללהכריח את עצמי לחשוב מחשבות חיוביות.
    אבל אני לא מבין מה זה אומר לוותר על השליליות? איך מוותרים על דבר כזה? זה נשמע לי בדיוק כמו לחשוב מחשבות חיוביות רק בכיוון השני.
    כנ"ל גם לגבי לוותר על הפחד…

    • שרון שחף

      היי אלון,
      שליליות בלקסיקון שלי זה: תלונה, רחמים עצמיים (בתוכם הלקאה עצמית שהיא סוג של), האשמה והקטנה מנטלית של האחר (לדבר לא יפה אל/על מישהו או "להכיל", לייעץ ולקחת חסות על מישהו) – אלו דברים שאתה יכול קודם כל פשוט להפסיק לעשות. נכון שאם אתה מפסיק להתלונן בקול רם אתה עדיין יכול לעשות זאת בלבך, ואותו הדבר עם להאשים, לרחם על עצמך ולהקטין אחרים.
      לכן, הצעד הראשון של להפסיק לעשות זאת בקול רם לא דורש כלום מלבד נכונות לעשות זאת. הצעד השני, שזה להפסיק לעשות זאת בראשנו, דורש בשלות ומודעות שלא כל אחד בהכרח יגיע אליהם. עבור מי שכן זה קל יחסית.
      לגבי פחד – לא זכור לי שאי פעם אמרתי לוותר על הפחד, רק על פעולות מונעות פחות. ככה הוא מתחיל להתפוגג.

  2. ליטל

    היי שרון,
    אני גם מאוד לא מאמינה ולא מתחברת לחשיבה חיובית מאולצת ומאוד מסכימה שהדבר העיקרי שצריך זה להיפטר מהשליליות ואז החיוביות הטבעית צצה לבד, אבל יש משהו שאני תוהה מה את חושבת לגביו שקראתי שוב במקרה היום ודיי קשור לזה- לגבי צחוק מאולץ, אמרו כבר הרבה מאוד פעמים שמצאו בהרבה מחקרים שכמו שהצחוק משפיע מאוד לטובה על הבריאות, גם צחוק מאולץ עושה את העבודה כי הגוף לא מבדיל בין צחוק אמיתי למזויף. או שגם רק התנועה עצמה של חיוך מזויף גורם לגוף להפריש כל מיני חומרים שתורמים למצב רוח וכ"ו…ואני מניחה שהכוונה גם פה היא לא להדחיק רגשות שליליים הרבה יותר שיושבים עלינו ופשוט לשמוח בכוח..כי זה ברור לא יעבוד. אבל כשהתחושה הכללית נניח דיי ניטרלית..לא טובה או רעה במיוחד, אבל זה עדיין מרגיש מן הסתם מאולץ לחייך או לצחוק בכוח..השאלה אם גם פה זה ככה. מעניין אותי באמת לדעת מה את חושבת על זה..

    • שרון שחף

      היי ליטל,
      פעם ניסיתי את העניין של לחייך באופן מאולץ, לצחוק לא. זה לא עבד לי כי זה היה יותר מדי עבודה ואחרי כמה ימים שכחתי מזה.
      עם זאת, נראה לי שדברים כגון יוגה צחוק זה כן אפקטיבי, למרות שלא ממש ניסיתי.
      כמו כן חיוך אינו קשור באופן ישיר לשמחה. יש אנשים שחיוך תמידי זה אחד הכלים שלהם לתקשורת והם לא בהכרח שמחים ונטולי בעיות, אבל הם כן יותר אהובים על אלו שלא נחשפים לטבעם האמיתי (לא שהם לא אהובים על אלו שכן, אלא שהקרובים להם יחשפו לכל צדדי האישיות שלהם). אז אני אפילו לא יודעת אם זה נכון ששווה לחייך באופן מאולץ.
      לגבי צחוק במובן של להעמיד פנים שמשהו מצחיק אותי, לא נראה לי. כשלי יצא לנסות לצחוק ממשהו שלא מצחיק אותי כדי להביע עניין, הרגשתי שזה סתם מיותר.

      • ליטל

        גם אני בגדול חושבת ככה, ברגע שזה מרגיש מאולץ מדי זה לא באמת עושה את העבודה..תהיתי רק קצת לגבי העניין שמתעקשים עליו שעצם התנועה של החיוך מפרישה במוח חומרים מסוימים שגורמים לשמחה..גם אם זה לא חיוך אמיתי. כנראה שכשזה לא בא בקלות זה באמת לא ממש ככה למרות הכל

        • שרון שחף

          אני במקומך הייתי מנסה ורואה אם זה עובד לי.
          תכל'ס גם אם "מחקרים מצאו" זה לא תמיד אומר שזה עובד (כי מסתבר שמחקרים זה לא דבר כזה מוחלט). אבל מצד שני זה שאני ניסיתי וזה לא עבד, זו גם לא הוכחה חד משמעית 🙂

השארת תגובה