מה לעשות עם הרגשות הקשים והמחשבות המטרידות??

נloneliness-1879453_640הוג לחשוב שבני-האדם מתחלקים לאופטימים ולפסימים, הגדרות שמניחות תכונת אופי או אולי בחירה. אך בעצם הנטייה לראות שחורות או ורודות היא ביטוי של מצב רגשי ולא הגורם לו.

בעת הזו הרוב המכריע, כולל ילדים ובני-נוער, מוצפים ללא רחם ברגשות קשים; פחד, כעס, עצב, תסכול ותחושת נחיתות. וחלק לא מבוטל מה'אופטימים' הם אנשי הניו-אייג' שלמדו להצהיר שהכל לטובה, גם כשזה לא בדיוק מה שהם מרגישים מבפנים.

אחת הראיות לכך היא היקף הפרעות החרדה והדיכאון, השימוש הנרחב בכדורים והעובדה שנטילת סמים הפכה לעניין שבשגרה.

למעשה חוסר השקט, החרדה והאומללות הן מחלות של העידן המודרני. פועל יוצא של דפוסי החשיבה, ההתנהגות וההתייחסות לרגש שהפכו אצל כולנו לשגרה.

החשיבה המותנית
הרגשות הקשים מובנים בתוך דפוס חשיבה אותו ניתן לכנות 'החשיבה המותנית' – הוא נחלת הכלל כך שעבור רובנו הוא שקוף, בעל עוצמה אנרגטית אדירה כך שלא פשוט להיפטר ממנו, ובערמומיותו הוא משכנע אותנו בנקל שאין מדובר במחשבות סרק אלא באמת לאמיתה.

כשהוא משליך את עצמו אל העתיד הוא צופה באופן אוטומטי את התסריט הגרוע ביותר ומתייחס אליו כאילו היה עובדה, כשהוא מביט אל העבר הוא מקונן על-כך שהכול היה יכול להיות אחרת לולא… (היו הורי כפי שהיו, נסיבות חיי היו מתגלגלות באופן שונה או שבחירותיי היו חכמות יותר). ואף שתיאורטית הנחה זו נכונה, באופן מעשי אין לה כל תוקף. כשהוא מביט אל רגע ההווה, המיקוד שלו תמיד יהיה במה שאין ובהשוואה עצמית לאחרים ולהישגיהם, ואלו יאפילו על הטוב שקיים.

הדרך המקובלת להתמודד עם הכאב שיוצרת החשיבה המותנית היא באמצעות רציונליזציה – ניסיון להפריך את הרגשות הקשים בעזרת טיעונים הגיוניים. אך הרציונליזציה, גם אם נאמנה לאמת, אינה מספקת הקלה אלא לזמן קצר.

כדי להשתחרר מהחשיבה המותנית יש קודם כול להכירה היטב ולשים לב מתי היא באה לידי ביטוי במחשבותינו, במילותינו או בבחירותינו (כשאנו מאמינים לתסריט העתידי הגרוע ביותר נעשה לא אחת בחירות בהתאם לו אף שעדיין לא התרחש ואולי לא יתרחש לעולם). כאשר אנו מבחינים בדפוס כבר איננו אחד עמו. זוהי תחילת השחרור.

הצעד השני הוא למקד את תשומת לבנו ברגע ההווה ככל שניתן. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות תרגול 'מיני מדיטציות' של שניה עד מספר שניות בכל פעם – בהן תופנה תשומת הלב לנשימה, למראות או לקולות שסביבכם – ולהפוך זאת לחלק משגרת יומכם.

רגש טבעי מול רגש דרמטי
נדבך נוסף בדרך לשחרור רגשי הוא ההבחנה בין רגש טבעי לרגש דרמטי. רגש הוא דבר טבעי ונורמלי, גם רגשות הנחשבים כשליליים, כגון כעס, קנאה או עלבון. אך בתרבות המודרנית קיימת נטייה להכחיש רגש טבעי שמא יציירנו כחלשים, ובמקום זאת ניתן מקום של כבוד לדרמה רגשית.

הרגש הדרמטי, המבוסס על טיפוח דרמה רגשית, אינו תגובה טבעית למצב. הוא מופיע לאחר שהוספנו על מצב נתון סיפור עצוב לו מספר אלמנטים: הגזמה בהשלכות המקרה ("אני כישלון", "זה כבר לא יקרה לעולם!!!"), מילים קשות, העוויות פנים מרמזות ואינטונציה דרמטית, חזרתיות תכופה, האשמת האחר והצדקה עצמית, תוך התעלמות מחלקנו במצב.

כיום אפילו ילדים נוקטים בדרמה מוגזמת, ואת קיטוריהם הבכייניים ניתן לשמוע למרחק. המבוגרים רובם ככולם כבר למדו להאמין שתגובתם הדרמטית למצב היא טבעית ובלתי נמנעת.

לצורך העניין ניתן להבחין בין כעס טבעי שהנו בר-חלוף לבין האשמה שמחייה את הכעס לאורך זמן ומעצימה אותו פי עשרות מונים ("היא לא היתה אמא", "אני במקומו הייתי…"). בין עצב טבעי לרחמים עצמיים (קינה על נסיבות חיינו, על מה שעלול לקרות או שיפוט עצמי מוגזם). ובין עלבון, שעל-אף היותו רגש טבעי נתפש לרוב כחולשה מבישה, לשנאה ולהוקעה שבאים לכסותו.

ההכרה ברגש הטבעי והימנעות מדרמה רגשית משחררת מטען רגשי עצום בתוך זמן קצר ביותר, ומשנה את האופן שבו נראים הדברים מקצה לקצה.

ובנוסף…
התנהגות מונעת פחד, דיבור מתנשא, פוגעני ומעליב, רכילות, תלונה והתייעצות מוגזמת הם דברים נוספים שגורמים לחוסר איזון רגשי ולתחושות קשות, אף שבצדם הקלה רגעית או תחושת עליונות מזויפת.

על-מנת להניע את השינוי בחייכם ולהתחיל לחיות טוב יותר עוד היום, נסו את השינויים שהוצעו לעיל וראו את השפעתם הניכרת.

אשמח לשמוע מה דעתכם! 🙂
שרון

-:-
*על הספר "100% בחירה – האמת על יצירת המציאות האישית"
*על אימון אישי-רגשי

השארת תגובה