אני לא מבינה איך הוא מעז להתייחס אלי ככה!!!

best-friends-381984_640פעמים רבות כשלקוחות מספרים לי על מחלוקת עם אדם מחייהם קל לראות שהם הנפגעים באירוע, וקשה להבין מדוע מגיע לאדם כלשהו לזכות ליחס כזה! אבל אני כבר מנוסה מכדי לקנות את הסיפור הנקודתי ולהתייחס אליו כאל אירוע בפני עצמו. זאת משום שאני יודעת שכל נקודת פיצוץ היא אך ביטוי של מערכת יחסים שנבנתה, לעתים במשך שנים רבות.

כך, למרות האמירה הבוטה של אמי ז"ל לאחותה: "המשקפיים האלה נראים רע על הפרצוף השמן שלך." קשה להבין מדוע היתה זו עילה מבחינת אחותה לנתק עמה קשר לצמיתות, על-אף שאמי ביקשה סליחה מספר פעמים. בעצם מערכת היחסים הטעונה ביניהן התחילה מהיום שבו נולדה לאמי אחות. אחות שאמה אהבה יותר ובכך יצרה פצע עמוק שנשאה אמי מילדות ועד יום מותה. במשך השנים הן תמיד הרגישו פגועות זו מזו – אמי על שאחותה זוכה ליחס מועדף, ואחותה על זה שחשה שאמי לא אוהבת אותה. ולכן, אותו אירוע נקודתי היה אירוע נקודתי בלבד, הקש ששבר את גב הגמל ותו לא. אף אחת משתיהן לא היתה צודקת יותר או פחות, וכל אחת מהן התייחסה לא יפה לרעותה במשך השנים. אך משום שכל אחת הוסיפה להיאחז בצדקתה ולא באמת ראתה את אחריותה למצב, הניסיון לסליחה מעולם לא צלח.

מרביתנו נוטים להאשים בקלות ולעתים רחוקות מדי מחפשים היכן האחריות שלנו ליחס שאנו מקבלים מהאדם שמולנו. ו**תמיד** יש לנו חלק בכך ויכולת להשפיע על-כך במידה רבה. טענה כמו "הבוס שלי אדם קשה, אף אחד לא מסתדר איתו" תהיה תמיד שגויה. כי גם אם הבוס אדם קשה, וגם אם רבים לא מסתדרים איתו, בכל זאת יהיה לפחות אדם אחד שמצליח לא להיכנס איתו לפינה ולהוציא ממנו יחס שונה.

לכן מבחינתי כשמשהו קורה עם אדם כלשהו אני תמיד מחפשת היכן אני אחראית (לא אשמה…). כשחברה התרחקה ממני אמנם נפגעתי אבל ידעתי להסביר זאת בכך שבעצם אני חשה 'אנטי' כלפיה כבר כמה זמן ואיני מסוגלת 'לבלוע' את התנהגותה. יכול להיות שרגשותיי כלפיה היו מוצדקים אבל הם עדיין הרחיקו אותה ממני. משקעים כאלה צריך למצוא דרך לפתור, אם על-ידי שיחה שעשויה לעזור, על-ידי קבלה אמיתית של המצב במידה ולא ניתן לשנותו או על-ידי סיום הקשר (דבר שאיני ממליצה לעשות כשמדובר במשפחה קרובה). שכן אם הקשר יימשך והמשקעים ברקע – בהכרח יצוצו שוב ושוב אפיזודות לא נעימות.

חשוב להבין שמה שמשפיע על יחסו של אדם כלפינו אינו רק שאנו מראים על-פני השטח אלא גם, ובעיקר, מה שאנחנו משדרים כלפיו כאשר אנחנו מדברים עליו מאחורי הגב או 'טוחנים' אותו בינינו לבין עצמנו. אותו אדם קולט זאת באופן לא מודע ומגיב לכך אוטומטית. בנוסף יש להבין שאנשים מגיבים לאנרגיה שבתוכנו ללא קשר ליחסנו אליהם. לדוגמה: אם אנחנו מלאים באנרגיה קשה של פחד ושליליות זה עלול למשוך אלינו תגובות תוקפניות כאילו משום מקום. אם יש בתוכנו מקום שמתיר ניצול ואלימות – נמשוך לחיינו אנשים שישקפו זאת.

לעולם איננו קורבנות של אנשים קשים ונסיבות בעייתיות, תמיד אנו היוצרים של מציאות חיינו. אנחנו עושים זאת קודם כול באמצעות האנרגיה הרגשית שלנו, וכן באמצעות יחסנו לאחר, תגובותינו ואופן התנהלותנו.

המפתח לחיים שלווים ומאושרים הוא תמיד לשאול: "כיצד אני יצרתי זאת?" לא משנה מה קורה!

——————————————

bookBanner2015v2רוצים ללמוד עוד איך להתמודד עם רגשות קשים?
לאהוב את עצמכם, לחיות בהגשמה ובאושר?
התמונה המלאה בספר "100% בחירה – האמת על יצירת המציאות האישית"

פורסם בקטגוריה מודעות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

8 תגובות בנושא אני לא מבינה איך הוא מעז להתייחס אלי ככה!!!

  1. מאת נחמה רבינוביץ‏:

    שרון. את כל כך חכמה, תודה.
    ברצוני לשאול- האם השאלה "כיצד אני יצרתי זאת" אינה כבדה מידי? וכאדם מאמין- אני מאמינה שיש דברים שאינם בידינו, ויש אנשים חולים ופגועים נפשית שיכולים להתייחס אליך בצורה מסוימת שאתה לא אחראי אליה… בכל אופן, האין הסתייגויות מהמשפט הזה, וזה בסדר שלא *הכל* תלוי ביצירתינו? כי זה מעט מלחיץ..

    • מאת שרון שחף‏:

      הי נחמה,
      כשאני מציעה לאנשים לקחת אחריות אישית מלאה התגובה שבה אני תמיד נתקלת היא: "אבל זה נורא קשה". אבל בעצם זה לא קשה, זה קל. כי הדרך שבה רוב האנשים חיים היא בכעס, עלבון ואומללות, כשהם עסוקים חלק ניכר מזמנם בלצפות מאחרים להתנהג כפי שהם אמורים לדעתם.
      כשאני לוקחת אחריות מלאה ושואלת "איך אני יצרתי זאת" הכול הופך קל הרבה יותר, כי תמיד יש תשובה. נכון שאנשים הם כפי שהם – אבל כפי שציינתי בכתבה עדיין מאדם בעייתי כזה יהיו אלה שיצליחו להוציא תגובות שונות מאחרים.
      עוד בהתייחס לדברייך – יש הרי את נסיבות לידתנו שאיננו בוחרים בהן באופן מודע. אני מאמינה שאנו בוחרים בהן טרם לידתנו, אך את זה לא ניתן להוכיח.
      כמו כן, יש אירועים בעולם שאנחנו לא היוצרים הבלעדיים שלהם אלא חלק ממה שניתן לכנות "נפש ההמון" – כלומר, אותם אירועים נוצרים בידי אנרגיה משותפת של אנשים רבים, ביניהם אנחנו. ולכן השינוי מתחיל תמיד מהפרט.
      מקווה שעוזר…
      שרון

  2. מאת סיוון‏:

    היי שרון,
    מה בנוגע לגבר שאיתו אני יוצאת דייט רביעי, ומקניט אותי ע"י שימוש במילה "פחדנית" ?
    אני לא חושבת שאני מאפשרת לו לדבר אלי ככה, מכיוון שאני העמדתי אותו במקום, ואמרתי לו שאני לא אוהבת את זה..
    (מהצד שלו זה היה כנראה בצחוק, אבל אצלי זה עורר תחושות לא נעימות שהיו לי עם האקס, כי אמר לי בדיוק את אותן המילים אחרי זוגיות של שנה וחצי- שנתיים)
    מה עושים במצב כזה?

    • מאת שרון שחף‏:

      הי סיוון,
      האם את יכולה לפרט קצת יותר?
      המילה עצמה אינה מהווה בהכרח בעיה – תלוי באיזה הקשר היא נאמר עם איזו אינטונציה וכד'…

  3. מאת אני‏:

    עכשיו אני מבינה שאנרגיה של פחד גרמה לאנשים לפגוע בי לאורך כל חיי, ודווקא כשלא רציתי למשוך תשומת לב, מצאתי את עצמי בלב ההתרחשות מתמודדת עם רגעי חרדה מאוד קשים, חשה מושפלת ושמישהו למעלה פשוט מסתכל וצוחק עליי!!! חבל שלא מלמדים אותנו עוד בבי"ס על כוחן של המחשבות והרגשות, היה חוסך כל כך הרבה כאב בעולם.

  4. מאת סמדר‏:

    מה שאת כותבת נכון ומצד שני מסוכן אם לא מסייגים אותו. זה לא תקף לילדים ונוער שהם במצבי תלות, וגם לחלק מהאנשים הבוגרים שנקלעים למציאות קשה. וזה מעודד לקרוא אבל צריך לזכור שגם לאחרים יש אחריות על דינמיקות שונות. מה שכן, העיבוד של הדברים אכן נתון בידינו…תודה על המאמר

    • מאת שרון שחף‏:

      הי סמדר,
      אני מסכימה איתך. כפי שאת אומרת לא כל אדם יכול להפעיל את הכוח הזה. ילדים ובני נוער עדיין לא יכולים באופן מלא, וגם חלק מהמבוגרים שאינם נמצאים במקום של מודעות מספקת אינם יכולים באופן מלא.
      אבל, לדוגמה, אם לי היו אומרים כמתבגרת שהיחס שהפגנתי כלפי אחותי כדי להרגיש עליונות (משום שחשתי נחותה בבית-הספר וניסיתי לחפות על כך בבית) מגביר את היחס השלילי לו אני זוכה ואת תחושת הנחיתות שלי – זה היה עוזר לי מאוד.
      כפי שכתבה מישהי בתגובה שמעליך – אם היו מלמדים דברים מסוימים בבית הספר, הדברים באופן כללי היו נראים אחרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *