מה לעשות עם המחשבות שמטריפות אותי?

stressמחשבות מציקות שאינן נותנות מנוח הן גורם מרכזי לסטרס ולמחלות; הן גורמות לכעס, לתסכול, לפחד ולעצב. הן מתישות, מרגיזות ומדירות שינה בלילה. שוב ושוב הן דשות ללא טעם במשהו שנאמר, בפגיעה שנגרמה, בבן-זוג שעזב, בכישלון, או גורמות לך לדמיין באופן חי תסריט עתידי שכרוך באכזבה, בפגיעה ובכאב, ולהגיב לו רגשית ברגע ההווה כאילו היה אמת. לעתים הכאב הוא כה עז, עד שהאדם שסובל מהמחשבות עלול להרגיש שעוד רגע הוא משתגע.

למה בעצם זה קורה?
דפוס החשיבה האובססיבי-חרדתי שמופיע היום כבר בילדים קטנים, אינו משהו שטבוע בגנים שלנו או מה שנקרא 'פסימיות'. הוא ביטוי של העיסוק העצמי המוגזם שקיים בעידן המודרני ב'אני', בכישלונותיו ובהצלחותיו ("אבל מה יהיה איתי???", "מה אם אני לא אצליח?"), כמו גם של הפחד השולט היום בכל פן בתרבותנו; הפחד מדחייה, מכישלון, ממחלות, ממלחמות, ממצוקה כלכלית, מלהישאר לבד או ממוות. מכיוון שהפחד הוא אנרגיה בעלת מציאות פיזית שמקיפה אותנו מכל עבר, הוא 'מתלבש' על נושא כלשהו, ואנו מוצאים את עצמנו מגיבים לאותו נושא בחרדה חסרת פרופורציה.

אז מה עושים?
רובנו ככולנו עושים יום-יום דברים שמטרתם להסיח את הדעת מהמחשבות: צפייה בטלוויזיה, בילוי ברשתות החברתיות, בריחה לשינה, לעבודה, עישון, שתייה, אכילת יתר או היאחזות ביחסי תלות – העיקר לא להישאר עם עצמנו לבד. עיסוקים אלה אכן משכיחים לרגע את המחשבות, ומשחררים אותנו מהעול המכביד שבתוכנו, אך לא רק שאינם מטפלים בשורש הבעיה, יש להם תופעות לוואי שליליות. וגם כשאנו מצליחים לברוח, הפחד מהרגע שבו המחשבות שוב יעלו אורב כל הזמן ברקע.

פתרון נוסף שהפך פופולרי מאוד בשנים האחרות הוא נטילת כדורים פסיכיאטריים. לעתים הכדורים מספקים הקלה וממסכים את המחשבות. אך כל מי שנטל כדורים לאורך זמן יודע שהם אינם פותרים את שורש הבעיה. נטילת הכדורים הפכה לעניין כה שגרתי, עד שלא אחת אשה שחווה שברון לב מאמינה שזהו פתרון ראוי לכאבה. מלבד תופעות לוואי, השלכות ארוכות טווח שטרם נחקרו עד תומן, והתמכרות שמצריכה הגברת מינון או כדורים חזקים יותר, הבעיה עם הכדורים היא המשמעות הפסיכולוגית של נטילתם; אדם שלוקח כדורים משתמש בקביים חיצוניים ובכך מאבד את אמונתו ביכולתו לעזור לעצמו.
(למרות הנאמר, במקרים של דיכאון קליני, הפרעות חרדה בעלות ביטוי פיזי או תופעות קשות אחרות, עשויים הכדורים להוות פתרון מתאים).

החשיבה החיובית מנסה לפתור את העניין מכיוון אחר, "תאמיני שהכול ביקום מדויק, ולכן שיש לך מזל שבן-זוגך עזב אותך" ניסו חברות לעודד את לקוחתי שבורת הלב. אך למרות האמת שבדבריהן, אמירה כזו אינה יותר ממילים ריקות עבור אדם שחווה כאב. הניסיון לחשוב רק חיובי יוצר פחד ממחשבות שליליות, הוקעה לא בריאה של רגש טבעי שזקוק לפורקן, ושיפוט עצמי על-כך שהמחשבות השליליות עולות בכל זאת.

אז מה כן עוזר??
מדיטציה היא כלי נפלא ליצירת רוגע ואיזון, אך חשוב להבחין שישנם המון סוגים של מדיטציה, חלק גדול מהם כרוך במלחמה עצמית, בלשבת שעות בתנוחה מסוימת או לנסות בכוח לעצור את המחשבות. אני מעדיפה להשתמש בתרגול נוכחות ברגע ההווה – הנוכחות היא מיקוד ערני בכאן ועכשיו; בנשימה, בקולות או במראות שסביב, אותה ניתן לתרגל בכל מקום. תרגול כזה יכול להימשך שניה עד מספר שניות, עד שעולה מחשבה ומסיטה את תשומת הלב. ניתן גם לתרגל במשך מספר דקות או יותר. בפרק זמן זה אין צורך להילחם במחשבות או לשבת בתנוחה נוקשה, אלא לשמור על ערנות ולהשיב מדי פעם את תשומת הלב למה שסביבנו.

הנוכחות יוצרת שקט ובהירות, מאפשרת לצפות במחשבות ובכך מפרה את ההזדהות עמן, ויוצרת בין הרגש לתגובה מרחב שמאפשר לנו שלא להיות מונעים כבובות על חוט בידי רגשותינו. חשוב עם זאת להבין שאין ביכולתן של נוכחות או מדיטציה להביא לשחרור ממחשבות שליליות ומרגשות קשים ללא שינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות שיוצרים את הכאב והפחד.

ההמלצות הבאות יסייעו לכם לצאת לחירות רגשית:

1. הפסיקו לברוח מעצמכם – אותם ניסיונות לברוח מעצמנו שהוזכרו בתחילת הכתבה סותרים כל ניסיון להגיע לשלווה. צעד ראשון ופשוט יחסית להגברת השלווה יהיה לצמצם משמעותית את העיסוק בסמארטפון ואת הבילוי ברשתות החברתיות, שהפכו עבור רבים להתמכרות קשה.

2. הימנעו מהתנהגות מונעת פחד – היצמדות ליחסים שגורמים כאב, יחסים עם מישהו שאינכם מחבבים רק כדי לא להיות לבד או ביטול עצמי בניסיון לזכות באישור ובאהבה, ינציחו כעס, פחד וכאב. כל עוד אתם נוקטים בהתנהגות כזו, לא משנה באילו שיטות הרפיה תשתמשו, הכאב יימשך.

3. הסכימו להיות שלווים – כדי להיות שלווים עליכם קודם כול להפסיק לקונן על מה שהיה, על מה שהיה יכול להיות, על מה שיהיה, על מה שאולי לא יהיה, על מה שיש לאחרים ועל חסרונותיכם. ההסכמה להיות שלווים על-אף הנסיבות היא המפתח לאושר.

4. שימו קץ לתלונה – שימו לב למילותיכם והימנעו מתלונה חוזרת ונשנית על המצב ועל הקושי שבו, במידת הצורך שתפו חבר טוב או בעל מקצוע ללא דרמה מיותרת. האזינו למחשבותיכם; כשתעשו זאת תגלו שרובן ככולן עוסקות בתלונה, בהתבכיינות על המצב, בהאשמות כלפי האנשים שפגעו בכם, בוויכוח דמיוני עמם או בתכנון נקמה. כשאתם מבחינים במחשבותיכם ומוכנים לוותר התלונה וההאשמה שבהן, ביכולתכם להיעזר בתרגול הנוכחות כדי להשיג שלווה.

5. וותרו על הצורך בהכלה ופיצוי – מבוגרים רבים עדיין רואים את עצמם כילדים שזקוקים לפיצוי על מה שנחסך מהם בילדותם. במשך שנים הם מצפים שיגיע האדם שייתן התייחסות מלאה לרגשותיהם ולצורכיהם ובכך יפתור את כאב ילדותם. ההיאחזות בילדות גורמת לתחושת בדידות מכאיבה גם כשאתם מוקפים באנשים, לטינה צורבת כלפי אלו שלא שמו אתכם במרכז העניינים, ולפגיעה ישירה בילדיכם שזקוקים למשענת רגשית יציבה ובוגרת. דווקא כשתוותרו על הניסיון להשיג הכלה הורית, תופתעו לגלות שלראשונה בחייכם אתם חשים שלמים, ושאינכם זקוקים לכך עוד.

2 תגובות
  1. א

    את פשוט מעולה ,אין מילה אחרת ,
    תמיד את מצליחה לגעת בנקודת הכי משמעותיות ולתת פתרון חדשני ומפתיע : "לוותר על הכלה"????????
    וואוו כל החיים אני רודפת אחרי זה.
    הלוואי ואני אצליח לוותר על זה להיות מספיקה לעצמי.
    האם אפשר ?

    • שרון שחף

      תודה על המשוב 🙂
      ברור שאפשר לוותר על הצורך בהכלה. זה נהיה קל כאשר מבינים שמימילא לא ניתן להשיג זאת. כלומר, יש אנשים שלתקופה קצרה או ארוכה יותר יסכימו לשחק את המושיעים, אבל זה אף פעם לא נעשה ממקום טוב ולכן לא ממלא את הצורך.
      כמו כן, כאשר אנחנו מבקשים הכלה אנחנו למעשה נותרים הילדים המסכנים והחסרים וזו תחושה נוראית לחיות אתה.
      הקסם הוא שכאשר מוותרים על כך שמישהו יכיל אותנו ויפצה על חסרי ילדותנו – לפתע אנו מגלים שאיננו זקוקים לכך, שכן איננו ילדים מסכנים יותר.
      עצם הוויתור, שהוא מנטלי בעיקרו, הופך אותנו שלמים.

השארת תגובה