אוף… שוב פעם להגיע לליל-הסדר לבד??

rp_iStock_000029854956Medium-300x200.jpgשאלה שמטרידה בימים אלה לא מעט רווקות היא איך להתמודד עם ליל הסדר הקרב ובא – אולי לנסוע לחו"ל, לחגוג עם חברים במקום עם המשפחה, לעבוד או פשוט להישאר בבית. העיקר לא להתמודד שוב עם התחושה שכולם מסתכלים ומרחמים עליך משום שאת עדיין לבד! וישנן גם השאלות שחוזרות בכל חג: "אז מה קורה עם זוגיות? או "איך זה שעדיין לא חטפו אותך?" – שאלות ואמירות שבמסווה של רצון טוב מתעסקות בעניינים הכי אישיים שלך וגורמות לך להרגיש כמו מקרה אבוד.

אז קודם כול, ההמלצה שלי היא חד-משמעית לא להתחמק מהאירוע המשפחתי, אלא להגיע. אני יודעת שצריך לשם כך לעבור איזשהו מחסום פנימי ופשוט לקום ולהיות שם. הבעיה היא שכשאת מתחמקת, גם אם בחרת בדרך מהנה כמו נסיעה לחו"ל, את מגבירה את התחושה שמשהו אתך לא בסדר, את תחושת הפחיתות והאומללות.

במקום לעשות עניין מרווקותך התלבשי יפה, הגיעי לאירוע, חייכי, שוחחי עם אנשים, התענייני בהם ובחייהם. אל תשבי בצד עם פנים חמוצות או עם הראש תקוע בטלפון, סייעי להתנהלות הערב והיי חלק מהמשפחה – זו המשפחה שלך (נכון אין לך עדיין משפחה משלך, אבל יש לך משפחה!) – אם תעשי זאת קרוב לוודאי שתגלי שהשד לא כל-כך נורא, ואולי אפילו תיהני.

ואם מישהו יתעקש לשאול על מצבך הזוגי, את יכולה לענות בכל מיני דרכים שלא יעודדו את המשך השיחה: על השאלה "אז מה קורה עם זוגיות?" את יכולה לענות בפשטות: "כרגע אין לי זוגיות". אם אותו אדם בחוסר טאקט מוסיף משהו כמו "איך, איך זה שעדיין לא חטפו אותך?" את יכולה להישאר שקטה ולא לענות (אבל גם לא לעשות פרצוף או להתרחק בדרמטיות) או לחייך חיוך קטן, ואז להמשיך הלאה כאילו הוא לא אמר דבר, להסב את הנושא או לתת לו למצוא דרך לצאת מזה (כי אם לא תגיבי אותו אדם לא ירגיש בנוח להמשיך 'לחפור').

לתגובה מהסוג הזה אני קוראת "אי-תגובתיות" – אי-תגובתיות היא לא בהכרח אי-תגובה, אלא תגובה שאינה מתנצלת, מתגוננת, מתחמקת, מאשימה או כזו שמנסה בכוח להראות שלא אכפת לך…

עליך להבין שאנשים שמתעסקים בהיעדר הזוגיות שלך עושים זאת משום שהם שואבים על חשבונך את מה שאני מכנה "חיזוק עצמי פיקטיבי", כלומר שקרי. הם שואבים לרגע תחושת ערך עצמי מזויפת כשהם יכולים להביט עליך כעל מסכנה (למרות שמצבם לאו-דווקא טוב משלך אף אם הם בזוגיות – מן הסתם אם מצבם היה טוב, לא היה להם צורך להדגיש את פחיתותם של אחרים). ברגע שתנקטי באי-תגובתיות תהפכי להיות כמו טפלון, כלומר, הם לא יוכלו להידבק אליך ולשאוב חיזוק עצמי מזויף על חשבונך.

דבר נוסף שמביא עליך את מטר השאלות וההערות הוא העובדה שאת מרגישה נחותה בשל כך שאין לך זוגיות. עליך להבין שהעולם הוא כמו ראי, ואנשים, באופן לגמרי לא מודע, מגיבים למה שאנחנו חושבים על עצמנו ולאיך שאנחנו מתייחסים לעצמנו. כל עוד את בתוכך מתייחסת אל עצמך כאל נחותה  – האנשים שמולך יישקפו לך זאת. אני לא אומרת שכדי לשנות את המצב את צריכה לומר דברים שאינם נאמנים לאמת, כגון שאת אוהבת את המצב ושעדיף להיות רווקה, אבל ברגע שתפסיקי להתעסק כל-כך הרבה במצבך (אם בינך לבין עצמך, או בשיחות עם אחרים), יפסיקו גם אלה שסביבך להתעסק בכך.

שיהיה חג-שמח ומהנה,
שרון

4 תגובות
  1. ענבל

    למה? אני לא מוצאת שום סיבה ללכת לאירוע שעושה לך לא נעים ולהכריח את עצמך להתמודד איתו בזמן שהוא לא באאמת תורם לך כלום.
    גם כך רוב האנשים לא הולכים לליל הסדר כי זה כיף אלא כי זו חובה משפחתית. כל עוד אין לך משפחה משלך את יכולה לפחות לוותר על החובה הזאת.
    מותר להיות מבואסת מזה שאת לבד ומותר לא להכניס את עצמך למצבים שיגרמו לך להרגיש עוד יותר רע עם זה.

    • שרון שחף

      הי ענבל,
      זוהי המלצה בלבד וכמובן שהכי נכון תמיד לעשות זה מה שהכי טוב בשבילך.
      אך השאלה אם לשים את עצמך כנפרדת יעשה לך באמת טוב, או אולי להפסיק לראות את עצמך כשונה בגלל שעדיין לא הקמת משפחה ישחרר מטען עצום?
      רק טוב,
      שרון

      • ענבל

        אבל זה כן שונה. וזה בסדר. וזה כן לפעמים כואב. וגם זה בסדר.
        החיים לא תמיד נעימים ונוחים. להעמיד פנים שמשהו לא כואב ולהשקיט ב"אסרטיביות" אנשים שמעלים את הנקודה הכואבת לא יפתור כלום ולא יעלים את הכאב.

        • שרון שחף

          שוב, ענבל, לשיקולך
          אבל מניסיון אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה
          אפשר להסיר המון מהסבל, מהאומללות ומתחושת הפחיתות באמצעות ההמלצות שבפוסט.
          ההמלצות שלי הן לעולם לא להעמיד פנים, להשתמש בחשיבה חיובית או להדחיק. לעולם לא! אבל… אתגרים תמיד יש בחיים – אם נדמה לך שתתחתני והכול יהיה בסדר את טועה – המצב הזה של האומללות הוא State of mind – אם המצב הזה לא ישתנה לא משנה מה יהיה בחייך, השקט לא יחזיק מעמד לזמן רב והאומללות תתפוס פיקוד שוב. ואם את לא מאמינה הסתכלי בתשומת לב על האנשים שסביבך…

השארת תגובה